בדרך כלל, גובה תשלום דמי הניהול נקבע בהסכם והוא נתון למשא ומתן בין הצדדים. כך, קיימים מקרים בהם דמי הניהול מתחלקים בין בעלי החנויות לפי שיעור חלקו של כל אחד מהם ברכוש המשותף של הקניון, ביחס לחלקיהם של בעלי החנויות האחרים.
כמו כן, קיימים מקרים בהם בעלי הקניון מעניקים הטבות לבעלי חנויות "גדולות", כך שהם ישלמו דמי ניהול (למ"ר) מופחתים ומאידך בעלי החנויות "הקטנות" יידרשו לשלם דמי ניהול (למ"ר) בסכום גבוה יותר.
ההבדל נעוץ בכך כי הימצאותן של אותן חנויות גדולות והמוניטין שלהן, תוביל לכך שרוכשים רבים יפקדו את הקניון וכך גם בעלי החנויות הקטנות ייהנו מכך.
אך, מה דינן של חנויות "בינוניות" לכאורה שמהוות גם הן מוקד משיכה ללקוחות רבים?
השאלה הזו עלתה בפסק הדין ת"א 39519-01-14 זוהר נ' ניהול קניון הזהב (1991) בע"מ ואח'.
בפסק הדין התובע טען (בהתבסס על ההסכם והנסיבות לכריתתו), כי חברת הניהול איננה רשאית להפחית את גובה דמי הניהול לחנויות שאין להם שטחים גדולים במיוחד, למרות שהן מהוות מוקד משיכה ומקום מרכזי ללקוחות.
בית המשפט קבע כי בהסכם בין הצדדים לא נקבע גודל "מוגדר" במטרים רבועים אשר ממנו והלאה תיחשב החנות כ"גדולה".
בפסק הדין נקבע כי חברת הניהול תהיה רשאית להפחית את דמי הניהול לחנויות "גדולות" בלבד, בהתאם להסכם הניהול, כאשר נקבע כי "שטח המינימאלי" להגדרת חנות כ"גדולה" לא יפחת מ-250 מ"ר נטו.
אנו מזמינים אתכם ליצור איתנו קשר ולקבל עוד פרטים בנושא.