בחוק החוזים (תרופות) בסיף 17 שם, ישנה התייחסות למצב כזה:
"הפרה צפויה-
גילה צד לחוזה את דעתו שלא יקיים את החוזה, או שנסתבר מנסיבות הענין שלא יוכל או לא ירצה לקיימו, זכאי הצד השני לתרופות לפי חוק זה גם לפני המועד שנקבע לקיום החוזה, ובלבד שבית המשפט, בנתנו צו אכיפה, לא יורה שיש לבצע חיוב לפני המועד שנקבע לקיומו."

מהאמור בהוראות החק, ומהנלמד בפסיקה, הרי שהמצבים האלה מוכרים וידועים. בראש ובראשונה, חושב שניתן יהיה ללמוד על ההפרה הצפויה באמצעות ראיות אובייקטיביות חיצוניות או אמירה (עדיף כתובה), מפורשת, ולא להסתמך על תחושות סובייקטיביות.
כך למשל, בדוגמה לעיל, זה שראובן לא שילם למשה, לא בהכרח אומר שלא ישלם ליעקב במועד.
הרי אם ראובן לא שילם למשה בשל מחלוקת עניינית ביניהם, הדבר שונה מהותית ממקרה בו אמר או כתב למשה, כי לא מבצע את התשלום מאחר ואין לו את היכולת הכספית לשלם לו …

בהנחה ויש ראיות חיצוניות להפרה הצפויה, יש לבחון את סוג ההפרה, האם היא קלת ערך או לא. אם מישהו לא ישלם במעוד שנקבע, אלא במועד נדחה של מספר ימים, הדבר שונה מהותית אם הוא לא מתכוון או יכול לשלם כלל. מובן שיש להיצמד לאמור בהסכם, אך בהנחה שמדובר בהפרה יסודית של ההסכם, כיצד עליו לנהוג ?

לפי הוראות החוק כאמור, בהנחה שיש אינדקציה ברורה ומוחשית להפרה יסודית צפויה של ההסכם, הצד שכלפיו מבוצעת ההפרה (נקרא "ניפר") יכול לפנות לבימ"ש ולדרוש סעדים בגין ההפרה לרבות סעד של ביטול או פיצוי מוסכם (ככל שנקבע כזה בהסכם), אף כי המועד לביצוע ההתחייבות טרם התרחש, וישנה הפרה דה פקטו.
היה והצד הניפר כאמור, לא ישתמש בזכותו מכוח ההפרה הצפויה, הוא עלול להסתכן בהשלמה עם המצב הקיים, ואם הוא בעקבות זאת, לא יבצע התחייבויותיו, הוא עלול בעצמו היות חשוף לטענות בדבר הפרת הסכם …
לכן, מומלץ כי במקרים המתאימים להיוועץ עם עורך דין מנוסה, ורק אז ליתן לצד השני הודעה מתאימה כי עקב ההפרה הצפויה, הצד הניפר, רואה לנכון לעכב את ביצוע חובותיו על פי החוזה.
מאוד חשוב להקפיד על ניסוח ההודעה כאמור, וכן להעביר מסר באמצעות הודעה כתובה, כי כל עוד הצד המפר יביע ראיות ממשיות או ינקוט צעדיים ממשיים כי בכוונתו לעמוד בהתחייבויות ההסכם, גם הצד הניפר (הפונה, למעשה), יעמוד בהתחייבויותיו.
באופן הזה, הקושי להתמודד בהמשך עם טענות לחוסר תום לב וכיו"ב מצד הצד הניפר, מצטמצמות, ובימ"ש ייטה יותר לקבל את עמדת הצד הניפר, ולא להעמידו בחשיפה להפרת הסכם מצידו, ומבחינה משפטית, יאפשר לקרוא לתוך ההתקשרות בין הצדדים תנאי של חיובים שלובים, אף אם הצדדים לא הקפידו מלכתחילה לנסח את החיובים כשלובים.

אם נסכם את הדברים, נראה כי במקרים כאלה, חשוב לזכור, כי לא כל הפרה צפויה נותנת לגיטימיות ברורה וחד משמעית לביטול אוטומטי של ההתקשרות. מומלץ לצד הטוען להפרת הסכם ברורה וצפויה על ידי הצד השני, לפנות ליעוץ משפטי מנוסה, על מנת שיכוון אותו לבצע את המהלכים הנכונים, וייסיעו לו לתת ביטוי נכון לכוונתו לקיים את ההסכם. אחרת, הצד הניפר, עלול להיות בסיכון לפיו הוא ייחשב בדיעבד כמפר הההסכם בעצמו …
לכן, מחוייב לנהוג בחוכמה ולהיוועץ מראש עם גורם מנוסה, ולא לנקוט צעדים פזיזים, שעלולים לחשוף את הצד הניפר, לטענות כנגדו בדבר הפרה יסודית ושיפוי בגין נזקים, כך שמבחינת הצד המפר, עלול הוא עוד לצאת חלילה עם ידו על העליונה, ומבחינת הניפר, החוטא עוד עלול יהיה לצאת נשכר ….