ראשית מהי הרמת מסך?

בהתאם לחוק החברות תשנ"ט-1999, ישנה אפשרות להקמת גופים עסקיים בעלי "אישיות משפטית נפרדת", כלומר, גוף עסקי אשר יש לו קיום ואישיות נפרדת משל הבעלים, והמשמעות של זה היא שהחברה עצמה כשירה לכל זכות, חובה או פעולה. באמצעות האישיות המשפטית הנפרדת, החברה יכולה להיקשר בחוזים, לתבוע ולהיתבע וכו'.

סעיף 4 לחוק החברות הוא שמכונן את האישיות המשפטית הנפרדת של החברה:

 "חברה היא אישיות משפטית כשרה לכל זכות, חובה ופעולה המתיישבת עם אופייה וטבעה כגוף מאוגד".

בהקשר זה, במידה והחברה נקלעת לחובות – החברה עצמה צריכה לשאת בהן ולא תהיה אפשרות להגיע לכיסם של בעלי החברה ולדרוש מהם כסף על מנת לכסות את החובות.

חשיבות עיקרון זה היא ברורה, בכך שהוא מעודד את פעילותן של החברות ומאפשר להן לקחת סיכונים עסקיים שיעילים לטיפוח המשק, שכן בעלי עסקים ויזמים לא צריכים לחשוש מכך שבמידה והחברה תיקלע לחובות הם ייקלעו לקשיים כלכליים.

עניין זה בא לידי ביטוי ב בת"א 16223-05-12 תנובה – מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' כהן בו מצוין כי:

 "עקרון יסוד של דיני התאגידים, עוד מימי Salomon v. Salomon, הוא עקרון האישיות המשפטית הנפרדת, של האדם ושל החברה, עקרון הנחוץ לשם עידוד פעולתן של חברות, תוך נטילת סיכונים עסקיים שהפרט אינו נכון לנוטלם לו יימצא אחראי אישית לכל כשלון עסקי…"

אולם, למרות עיקרון חשוב זה, יש להימנע ממצב בו עיקרון זה מנוצל לרעה. כך למשל, קיימים מצבים בהם עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת מנוצל לרעה באופן שבו בעלי עסקים מעבירים לכיסם כספים של החברה או שלהם זכאים נושיה ובעקבות זאת העסק נקלע לקשיים כלכליים.

במקרים בהם התנהלות בעלי עסקים אינה תקינה, תהיה אפשרות להרמת מסך ההתאגדות, כלומר, לייחס חובות של החברה עצמה לבעלי החברה באופן שלא ייהנו יותר מהעיקרון של "אישיות משפטית נפרדת" (מעוגן בסעיף 6 לחוק החברות תשנ"ט 1999).

גם נושא זה בא לידי ביטוי בפסק הדין המצוין למעלה:

   "…תכלית מרכזית (גם אם לא בלעדית) של הרמת מסך ההתאגדות היא  ההתעלמות מאותה הפרדה, באופן היוצר יריבות ישירה בין נושי החברה לבין בעלי מניותיה באופן המאפשר, במקרים המתאימים של פעולות שלא כדין תחת הכסות התאגידית, הטלת אחריות אישית של בעלי המניות לחובותיה של החברה."

"עקרון הרמת המסך זכה לעיגון חקיקתי סדור בהוראת סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999. סעיף זה, בנוסחו הקודם, יצר בסיס רחב להטלת אחריות אישית על בעלי המניות, כאשר בית המשפט מצא כי "צודק ונכון" לעשות כן"

כלומר, נראה כי בית המשפט רשאי להרים כאשר האחרון רואה שצודק ונכון לעשות זאת.

עד לתיקון 3 לחוק החברות, התנאי היחיד להרמת מסך היה "אם ראה בית המשפט שצודק ונכון לעשות כן". אולם, הסתבר שבתי המשפט התחילו להרים מסך ללא הכר, עד כדי כך שבחברות פרטיות – כמעט ולא הייתה משמעות וחיוניות לתכונה הזו. עקב כך, המחוקק חיזק את הוראות החוק בעניין מובן זה שניסה להצר את צעדיו של בית המשפט והוסיף את המילים: "במקרים חריגים" ופירוט של מקרים בהם ניתן להרים מסך:

וכך קורא הסעיף כיום, בחלקו הרלבנטי לענייננו, הוא ס"ק 6(א) לחוק:

                 "(1)  בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:

                 (א)   באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;

                 (ב)   באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה,

ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.

(2)    לעניין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.

לסיכום, עיקר המקרים בהם בית המשפט נוטה להרים מסך הם הבאים:

• o       במקרה של תרמית – שהשימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באופן שיש בו להונות או לקפח נושה
• o       במקרה של עקיפת הוראת חוק/התחמקות מהוראת חוק;
• פגיעה בתכלית החברה תוך נטילת סיכון בלתי סביר – אם בית המשפט מוצא כי צודק ונכון להרים מסך הוא יוכל לעשות זאת כאשר נעשתה פעולה אשר יש בה כדי לסכן את יכולת הפירעון של החברה.
• o       במקרה של עירוב נכסים – מקרים בהם לא מבוצעת הפרדה ברורה בין נכסי החברה לבין הנכסים הפרטיים של בעלי מניותיה. במקרה זה, בית המשפט יטה לראות במסך ההתאגדות כמלאכותי, ורשאי לבצע הרמת מסך.
• o       בעניינים של קונצרן/פירמידת חברות – הרבה מאוד מהפעילות העסקית בארץ מנוהלת לא ע"י חברה אחת בודדה אלא ע"י קבוצת חברות. בית המשפט מפעיל כמה מבחנים שמטרתם לבחון הפרדה ברורה לפני שמחליט להרים מסך או לא.
• o       במקרה של מימון דק – נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולת החברה לפרוע חובותיה.

מובהר שאין לראות באמור לעיל "רשימה סגורה" ויש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו, וכדאי להיוועץ עם עורך דין בעל  ניסיון, על מנת לבחון באם יש מקום במקרה העומד למבחן, לסטות מכלל האישיות המשפטית הנפרדת של חברה בע"מ ולהורות על הרמת מסך, בשים לב לסיכוי מול סיכון.