מכירת תיקי ביטוח היא עסקה משמעותית עבור סוכני ביטוח המעוניינים לפרוש מהתחום או להוריד הילוך, כמו גם עבור אלו הרוכשים את התיק ומצפים ליציבות ורווחיות. עם זאת, לא פעם, מתעוררים סכסוכים בין המוכר לקונה, בין היתר, בנוגע להיקף ואיכות התיק שנמכר. ליטיגציה בתחום זה הופכת לנפוצה יותר ככל שעסקאות מסוג זה מתרבות, ולכן חשוב להכיר את האתגרים המרכזיים ואת הכלים המשפטיים לפתרונם.

הגורמים המרכזיים לסכסוכים בין מוכר לקונה של תיק ביטוח

1. אי-התאמה בין המצגים לבין התוצאות בפועל – אחד הסכסוכים הנפוצים ביותר נובע מכך שהקונה מגלה בדיעבד שהתיק קטן מהמצג שהוצג לו. לעיתים, הנתונים שנמסרו כללו חישובים לא מדויקים של היקף ההכנסות, ההכנסות שהוצגו כוללות תשלום עבור עמלות היקף זמניות, או מספר לא מדוייק של הלקוחות הפעילים, מה שמוביל לירידה בשווי התיק לאחר הרכישה.
2. עזיבת לקוחות לאחר המכירה – סוכן הביטוח הרוכש מסתמך על כך שהלקוחות יישארו אצלו גם לאחר העברת הבעלות, אך במקרים מסוימים, אחוז משמעותי מהלקוחות עוזב זמן קצר לאחר העסקה. הקונה עשוי לטעון כי המוכר ידע מראש שהלקוחות אינם יציבים, בעוד המוכר יטען כי לא הייתה לו שליטה על כך.
3. חילוקי דעות בנוגע להתאמות מחיר בדיעבד – לעיתים, הסכם המכירה של תיק הביטוח כולל סעיף התאמות מחיר שמאפשר לשנות את התמורה בהתבסס על ביצועי התיק לאחר המכירה. כאשר נוצרת מחלוקת לגבי הגורמים שהובילו לשינוי בהכנסות (שינוי רגולטורי, אחוז נטישה חריג, הפרה של סעיפי אי תחרות ועוד), המוכר והקונה עלולים למצוא עצמם בסכסוך משפטי על גובה ההתאמה. 
4. מחלוקות בנוגע לחובות גילוי – הקונה עשוי לטעון כי המוכר לא חשף מידע מהותי על מצב התיק, כמו שיעור נטישה גבוה של לקוחות בעבר או חשיפות משפטיות שיכולות להשפיע על ערך התיק.
5. הפרת התחייבויות חוזיות – במקרים מסוימים, צד אחד מפר את ההסכם לאחר המכירה, למשל, אם המוכר ממשיך להתחרות מול הקונה למרות סעיף אי-תחרות, או אם הקונה אינו משלם את מלוא התמורה במועדים שנקבעו.