סעיף 191 לחוק החברות דן בהתנהלות מקפחת של ענייני החברה. לרוב, בית המשפט מתייחס בהקשר זה למקרים בהם בעלי מניות הרוב מנהלים את החברה תוך פגיעה בזכויות בעלי מניות המיעוט ועל ידי ניצול היתרון שיש להם בהצבעות שמקיימת החברה. ניתן לומר כי באופן כללי "קיפוח המיעוט" הינו מצב של חלוקת משאבים בלתי הוגנת בין בעלי מניות הרוב בחברה לבין בעלי מניות המיעוט בה.
עניין זה בא לידי ביטוי בע"א 667/76 ל. גליקמן נ' א. מ. ברקאי, שם הרוב ביצע פעולה שניטען לגביה שמטרתה הסופית הייתה נישול חברת האחות. שם בית המשפט קבע כי מדובר בחוסר תום לב סובייקטיבי העולה כדי קיפוח המיעוט. כיום סוגיית קיפוח בעלי המניות עבר מעין טרנספורמציה – הפסיקה מפרשת את הקיפוח באופן אובייקטיבי – קיפוח משמעו התנהלות שיש בה משהו פסול, כשמובהר כי פעולה במסגרת הסמכויות המוקנות לפי חוק החברות או התקנון, אין בה כשלעצמה כדי לשלול טענת קיפוח.
יחד עם זאת, חשוב להבין כי הנחת המוצא הינה הקפדה על "כלל אי-ההתערבות", לפיו ביהמ"ש איננו נוהג בדרך כלל להתערב בענייני הניהול הפנימיים של החברה. אולם יש יוצאים מן הכלל בהם רשאי ביהמ"ש להתערב ובין היתר כאשר עקב פעולות של אורגן בחברה נפגעות זכויות המיעוט במידה חריגה (ה"פ (ת) 2113/94 צנה בע"מ נ' פולן בע"מ).
כבר נקבע לא אחת, כי עילת הקיפוח היא עילה רחבה. בין היתר, עמד על כך השופט סולברג בתא (י-ם) 7438/05 בתיה אחזקת נכסים ואח' בע"מ נ' קרן טוקטלי ואח':
"המונח 'קיפוח' לא הוגדר די צרכו בחוק. הפסיקה, עוד בטרם חקיקת החוק החדש, קבעה כי עילת הקיפוח רחבה היא, והיא עשויה להתאים למקרים שונים שבהם תחושת ההוגנות מורה כי יש לתת סעד לצד הנפגע ממעשיהם של בעלי כוח בחברה. יש בה בעילת הקיפוח משום "קביעת נורמה כללית וגמישה להתערבות בית המשפט לשם קביעת נורמה של הוגנות גם בתחום המסחרי של ניהול חברה" (ע"א 2699/92 בכר ניסים נ' ת.מ.מ. תעשיות מזון מטוסים). באופן כללי נאמר באותו עניין כי "קיפוח המיעוט בחברה הוא בעיקרו מצב של חלוקת משאבים בצורה בלתי הוגנת במתחם יחסי בעלי השליטה בחברה ובעלי מניות מיעוט בה".
בע"א 2718/09 "גדיש" קרנות גמולים בע"מ נ' אלסינט בע"מ קבע בית המשפט העליון, כי גם כאשר אין די בהחלטה מסוימת, כשלעצמה, לבסס טענה לקיפוחו של בעל מניות, עשויה לקום טענה כזו, בהצטרף ההחלטה או ההתנהלות האמורה להחלטות אחרות, או לנסיבות מסוימות:
"מבחינה עקרונית, ההחלטה שלא לחלק דיבידנד הינה נסיבה שבהצטרפה לאירועים אחרים – כגון, מכירת שליטה חובלת או עסקאות בעלי עניין בלתי הוגנות – עשויה לתמוך בטענת קיפוח."
אם וכאשר מתקבלת טענת הקיפוח, תוצאותיה לפי הוראות החוק (סע' 191) הינן …"רשאי ביהמ"ש, לפי בקשת בעל מניה, לתת הוראות הנראות לו לשם הסרתו של הקיפוח או מניעתו, ובהן הוראות שלפיהן יתנהלו ענייני החברה בעתיד, או הוראות לבעלי המניות בחברה, לפיהן ירכשו הם או החברה כפוף להוראות ס' 301, מניות ממניותיה". כלומר, ביהמ"ש רשאי לתת "הוראות הנראות לו" לשם הסרת הקיפוח. המדובר בקשת רחבה של סעדים, החל מביטול החלטות שהתקבלו בחברה, וכן מתן הוראה בדבר רכישת מניות המיעוט ובאיזה שווי ועוד כהנה וכהנה סעדים.
הנה אם כן, לא כל החלטה בחברה שמתקבלת הינה "כשרה" ב 100% או לכל הפחות אינה ניתנת לביקורת ותקיפה, אף אם התקבלה כדין על ידי רוב בעלי המניות. מצד שני, לא כל החלטה שהתקבלה או פעולה שבוצעה בחברה ושאינה עולה בקנה אחד עם דעות כלל בעלי המניות, דינה בטלות. מובן שכל מקרה לגופו, ומומלץ להיוועץ עם עורך דין מנוסה ובעל רקע בתחום, על מנת לבחון את הנסיבות הספציפיות של כל מקרה ומקרה.
הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.