אחד המקרים היותר שכיחים בנסיבות כאמור, הוא מקרה בן נכס שמוגדר כ"מחסן" לפי הדין (חוק התכנון והבנייה), משמש בתור דירה לכל דבר, כולל הצבת מתקנים (כמו שירותם, מקלחת, מטבח ועוד) שישמשו אותו לצורך מגורים בפועל, זאת ללא שינוי ברשויות על מנת שיוגדר כדירת מגורים כהלכה ולא כמחסן.
במקרה של מכירת הזכויות בנכס, האם בעל הנכס יוכל להינות מחישוב מס מופחת בהתבסס על הוראת סעיף 48 (ב2(1) לחוק מיסוי מקרקעין (הידוע כ"חישוב ליניארי"), סעיף זה קובע כי אם המוכר מכר דירת מגורים ששימשה בעיקר למגורים, הוא יהיה זכאי לחישוב מס מופחת של 25%, בהתחשב בחלק יחסי לפי הבעלות בנכס שלפני המועד הקובע (יום 1/1/2014) ולאחריו.
במקרים כגון אלה, לרשויות המס יהיה אינטרס ברור ומובהק לטעון כי המוכר אינו זכאי לחישוב המיטיב כאמור, מאחר והמדובר בכלל במחסן ולא בדירה, למרות המצגים של המוכר.
סוגיות כאמור נדונה מעת לעת בפסיקה ובדיוני במסגרת ועדות הערר מיסוי מקרקעין שליד בית המשפט המחוזי.
אמנם, לפי הפסיקה אם השימוש בנכס למגורים מותר על פי הדין ויש בו מתקנים מתאימים כגון מקלחת, מטבח וכיו"ב הנכס, זה ייחשב כדירת מגורים לפי החוק (גם אם בסופו של יום לא גרו בו בפועל). אולם, וכאן הדגש, נקבע שאם השימוש בנכס לא מותר על פי הדין אפילו אם קיימים בו מתקנים מתאימים כפי שצוינו לעיל, הוא לא ייחשב דירת מגורים לצורכי מיסוי מקרקעין, במקרה של מכירה.
כלומר, אין זה משנה שהשתמשו ב"מחסן" כ"דירת מגורים". מה שיחייב בפועל היא השאלה באם הדירה בהתבסס על הדין וההוראות התכנוניות מגדירים אותה ככזו.
המדובר בסוגייה חשובה, שחשוב לתת עליה את הדעת בטרם ביצוע עיסקה, ולעיתים בפעולות יחסית פשוטות, בנסיבות מסויימות, ניתן ורצוי להתייעץ מראש, כך שבאמצעות ביצוע פעולות מסויימות, בהחלט אפשר לחסוך בתשלומי מיסים, וכמובן, להימנע מתאונות מס …