סכסוכים רבים בין שותפים נובעים מכך שאחד מרגיש שהוא משקיע יותר מיתר השותפים, והשותפים האחרים נהנים על גבו. ומכאן למה הוא צריך שותפים?
זרע הפורענות בהכנסת שותפים לעסק טמון בכך שהשותפים לא עורכים תיאום ציפיות ולא מגדירים מראש את מידת המעורבות של כל אחד מהם בעסק המשותף.
חשוב לערוך חוזה מפורט בתחילת הדרך, כך שיחזה בעיות ו"תקלות" בעתיד. החשיבות לעריכת החוזה עם הכניסה לשותפות מקבלת משנה תוקף היות ובהמשך קיימת רתיעה פסיכולוגית של השותפים לערוך חוזה לאחר תקופה לא קצרה בה בילו יחדיו כשותפים.
מוקש 1: חלוקה לא פרופורציונאלית של העבודה
זרע הפורענות אשר עלול להעלות את השותפות על שרטון הוא אם אצל מי מהשותפים נוצרת התחושה כי השותפים האחרים מנצלים אותו, עובדים פחות, מרוויחים יותר, ואולי עדיף בכלל בלעדיהם.
התחושות הללו אינן רק סובייקטיביות ופעמים רבות יש להן עוגן מוצק במציאות.
על כן חשוב להבהיר ולעגן בחוזה בין השותפים באיזו מידה כל אחד מהם אמור להיות מעורב בעסק, עד כמה יכול כל אחד מהשותפים לעשות עסקים נוספים, האם צריך להשקיע כסף נוסף, כמה ומתי?
באופן כללי רצוי להיכנס ולפרט בהסכם השותפות רזולוציה של שעות עבודה יומיות הנדרשות מכל אחד מהשותפים בעסק עד פרטי הפרטים, ובכך להגדיר את התרומה של כל אחד ואחד מהשותפים. בנוסף חשוב ליצור הגדרות תפקיד לכל אחד מהשותפים.
כך למשל ניתן להחליט שאחד מהשותפים יהיה אחראי על המכירות בעוד השני ינהל את העובדים, או למשל אם קיים שותף אקטיבי יותר בניהול, בעוד האחרים פסיביים, יתכן וצריך יהיה לפתור זאת במתן משכורת לשותף הפעיל, בעוד שהאחרים ייהנו רק מחלוקת רווחים.
המוקש השני – הקניין הרוחני הנצבר
סכסוך רווח נוסף סובב סביב הקניין הרוחני שנצבר בעסק, לאחר ששותפות מתפרקת. הכוונה לרשימת הלקוחות, למאגר הנתונים, מי רשאי לעשות שימוש במותג, בסמל, במוניטין של העסק? עולות סוגיות של שימושים ברעיונות ובפטנטים השייכים לעסק.
להבדיל מרכוש מוחשי כמו כסא או נכס שיכולים להיות רק במקום אחד בזמן נתון, באופן תיאורטי ניתן לעשות שימוש במרכיבים של קניין רוחני באופן מקביל וע"י כלל השותפים. נושא זה חייב להיות מטופל מראש על ידי הסכם הדומה באופיו להסכם ממון בין בני זוג.
מי שנכנס לעסק שנכסיו העיקריים מהווים קניין רוחני, ללא הסכם חלוקה במקרה של התפרקות השותפות, משול למי שנוהג בכביש מהיר ללא חגורת בטיחות.
סכסוכים סבוכים סביב שימוש בקניין רוחני יכולים להיגרר על פני שנים, והמרוויחים העיקריים בהם הם עורכי הדין המעורבים בסכסוך.
הדרך להבטיח את השותפים הנשארים בעסק מפני תרחיש זה הוא לכלול בחוזה סעיפים ברורים המגדירים למי שייך הקניין הרוחני, מי רשאי לעשות בו שימוש לאחר פירוק השותפות ובאילו תנאים.
המוקש השלישי – מימון נוסף הנדרש לעסק
נקודה בה פורצים סכסוכים רבים מתרחשת כאשר העסק זקוק למזומנים נוספים על מנת לשרוד תקופה קשה, או על מנת להתרחב.
הסכסוכים פורצים לרוב כאשר אחד מהשותפים נהנה מרווחה כלכלית ומעוניין להשקיע בעסק, בעוד השותף השני סובל ממחסור במזומנים, או שפשוט איננו מעוניין להשקיע ברגע הנתון.
מה עושים במקרה כזה?
כדאי לכלול בהסכם סעיף המדבר על התחייבות השותפים להשקיע בעסק את הסכומים הדרושים לקיומו והתרחבותו, כאשר היה ואחד השותפים אינו משקיע ידוללו אחזקותיו, דהיינו יפחתו אחוזי אחזקתו בעסק לטובת השותף שהשקיע את הסכום הדרוש.
חשוב להגדיר על פי איזה שווי של העסק מבצעים את דילול האחזקות.
הדברים ניתנים למדידה על פי חוות דעת של רואה חשבון, על פי רווחיו של העסק, או על פי מכפיל הרווח של החברה.
מנגנון החישוב טוב אם ייקבע מראש בין השותפים עם חתימת החוזה.
מוקש רביעי – מכירת אחזקות אחד השותפים בשותפות
מה קורה כשאחד השותפים מעוניין למכור את חלקו? האם הוא חייב להודיע לשותפים האחרים ולאפשר להם לקנות ממנו את חלקו? – לכאורה לא.
אך כתוצאה מכך השותפים האחרים עלולים למצוא עצמם עם שותף לא רצוי, שלא בחרו בו ושאין הם מסתדרים עימו.
הפתרון לבעיה זו הוא לקבוע בחוזה סעיף של זכות סירוב ראשונה.
מנגנון זה מעניק לשותפים הזדמנות לרכוש את החלק שעומד למכירה באותם תנאים בהם מציע לקנות אותו צד שלישי. ההסדר הזה מאפשר לשותפים לרכוש את חלקו של השותף שעוזב בעצמם– וזאת בלי לקפח או לעכב את השותף שעוזב.
מוקש חמישי – זכות הצטרפות
לא כל השותפויות נכרתות בין שני שותפים שווים בכוחם הכלכלי או בהתמחותם המקצועית ו/או במידת מעורבותם בעסק.
בשותפויות רבות קיים צד מקצועי מול צד שמביא את הכסף.
כך למשל שני שותפים במסעדה האחד – שף המביא את הצד המקצועי השני – המשקיע – הביא את ההשקעה ואחראי על ניהול המסעדה.
שותפות שכזו עלולה להיגרר לסכסוך כאשר השף מעוניין למכור את חלקו ואף מוצא גורם המעוניין לרכוש ממנו חלק זה, בעוד המשקיע חושש ומתנגד להליך המכירה.
במקרה כזה אין ספק שהחששות של המשקיע מוצדקים, מפני שעסקה שכזו עלולה לרוקן את העסק מתוכנו.
למשל בדוגמת המסעדה, שם זרימת הלקוחות נשענת על פי רוב על הידע הרב, על המקצועיות ועל המוניטין של השף, וכשזה יעזוב את המסעדה, עלולים לעזוב עימו גם הלקוחות.
במקרה כזה מומלץ לכלול בהסכם השותפות סעיף הנקרא 'זכות הצטרפות', סעיף המכריח את הצד שרוצה למכור את חלקו לצרף את יתר השותפים אל העסקה ובאותם תנאים.
כך למשל אם משקיע מסוים מסוגל לרכוש רק 50% מהעסק אזי הוא ירכוש 50% מחלקו של כל אחד מהשותפים, כך שכולם יישארו מעורבים בפרויקט, וכולם ייהנו במידה שווה מהמכירה.
סעיף זכות ההצטרפות מתאים גם בכל סיטואציה בה מתקיים צד חזק מול צד חלש או פחות מעורב בשותפות, והצד החלש (או הפחות מעורב, כאמור) איננו מעוניין להישאר לבד בניהול העסק. כמובן שאת הסעיף יש לשתול בהסכם השותפות עם כריתתה, ולא לחכות עד לפרוץ משבר שכזה.
מוקש שישי – אי תחרות
אחד הפחדים הגדולים של בעלי עסקים בהכנסת שותף הוא החשש כי השותף ייחשף אל סודות העסק, ולאחר תקופה קצרה יפרוש מהעסק ויפתח עסק מתחרה.
הפחד הזה מבוסס על מקרים רבים בהם התפצלויות של עסקים גרמו להתמוטטות העסק הוותיק, וכיבוש השוק על ידי העסק החדש אותו פתחו שותפיו לשעבר.
סעיף אי-תחרות מנסה למנוע תרחיש בו אחד השותפים יפרוש ו"יחצה את הכביש" על מנת לפתוח עסק מתחרה.
על מנת להבטיח את השותפים מפני הסכנה מקובל להכליל בהסכם המייסדים התחייבות לאי תחרות.
לעיתים מתעוררת בעיה הנוגעת לסעיף זה:
כאשר אחד השותפים מתפרנס ממקצוע מסוים ועלול להיות מוגבל ביכולתו להשתמש בו בעתיד. על כן מומלץ לנסח את ההסתייגות של אי תחרות בחוזה בצורה סבירה ועל פני תקופה הגיונית של 12-24 חודשים.
במקרה האמור כדאי להכליל בחוזה גם הגבלה טריטוריאלית כאשר יש בה מן הרלוונטיות.
הגבלה זו תכפה אי הקמת עסק מתחרה ברדיוס מוסכם אשר יבטיח את האינטרסים של העסק הקיים. חשוב שמגבלות אלו תנוסחנה ע"י עורכי דין המתמחים בחוזים כך שלא יפגעו חוקי חופש העיסוק הנהוגים בישראל ועל מנת שסעיפים אלו יעמדו במבחן בית המשפט.
מוקש שביעי – מבוי סתום עקב אי הסכמה
פעמים רבות נקלעים עסקים של שותפים לסכסוכים משתקים הפוגעים למעשה בשני הצדדים ומביאים להתמוטטות העסק, בהיעדר יכולת פרקטית אופרטיבית להפעילו.
לשיתוק שכזה נלווים מחירים כבדים העלולים לקבור גם עסקים משגשגים.
קיימים שני פתרונות אפשריים למבוי סתום שכזה, פתרונות היכולים לדור זה לצד זה:
יש להכליל בחוזה השותפות בורר מוסכם, למשל עורך דין או רואה חשבון אשר מקובל על שני הצדדים. השותפים יכולים להחליט שבמצב של מבוי סתום בעל מאפיינים קבועים מראש, הבורר הוא שיחליט על הפתרון.
פתרון נוסף אפשרי לבעיה, נקרא "במבי" – buy me buy you – קנה אותי או שאקנה אותך. במנגנון זה הצדדים מתחייבים שבמקרה שאחד השותפים יהיה מעוניין בכך, יהיו השותפים זכאים לשאוף לקניה או מכירה של העסק.
מנגנון זה מתיר לכל אחד מהשותפים להציע מחיר לקניית החלק של השותף השני בעסק.
המנגנון קובע שהצד השני רשאי להסכים למחיר הנקוב או לא להסכים. במקרה של אי הסכמה מחויב השותף שסירב למכור – לקנות את חלקו של הצד השני, בדיוק במחיר הרכישה בו נקב הצד השני.
פתרון זה הוא פתרון טוב מאוד שכן הוא ישים במקרים בהם השותפים מעוניינים להיפרד, מבלי למוטט את העסק, כאשר הוא מכריח את הצד המציע להציע מחיר אותו הוא מוכן לתת עבור חלקו של שותפו, אך מצד שני הוא גם מוכן לקבל עבור חלקו בעסק.
מנגנון זה מבטיח שמחיר העסקה יהיה על פי רוב יהיה על פי רוב קרוב לערכו האמיתי של החלק מהעסק המוצע למכירה.
אולם, מנגנון 'במבי' עלול להיות מנוצל לרעה כאשר קיים אחד השותפים בעסק חלש מאוד מבחינה כלכלית, בעוד השותף החזק מבחינה כלכלית עלול לנצל זאת ולנשל אותו מהעסק במחיר לא הוגן.
מוקש שמיני – זכויות חתימה בשם העסק וחלוקת רווחים אימתי
גם רווחי העסק מהווים מוקד מריבות פורה לשותפים וכך גם הסוגיה באיזו מידה למשוך רווחים מהעסק, ובאיזו מידה להשקיע בו מכספי הרווחים.
על כן, כדאי לכלול בנושאים הללו הצהרת כוונות של השותפים בחוזה השותפות הראשוני.
במסגרת זו יוגדרו גם זכויות החתימה בעסק.
מי שתמים מספיק על מנת לא להסדיר את זכויות החתימה מול חברו הטוב, עלול למצוא את עצמו בלי חבר, בלי עסק ובעיקר בלי כסף.
מוקש תשיעי – השותף מת העסק גוסס
בעת חתימת החוזה מומלץ לחשוב על כל התרחישים, אפילו הגרועים ביותר.
במקרה בו אחד השותפים מוצא את מותו זכויותיו ניתנות להורשה. יורשיו אמורים לבוא במקומו אם לא נקבע אחרת.
אם השותפים לא מעוניינים למצוא עצמם לפתע כשותפים לבני הזוג או ילדיהם של שותפם המנוח, ואם מצד שני, השותפים לא יראו בעין יפה את נישולם של בני משפחתם מהעסק אותו בנו במו ידיהם, יש צורך לתת את הדעת לסוגיה זו, ולהגדיר אותה מראש בחוזה בשתי דרכים אפשריות:
לקבוע שבמקרה מוות תעמוד ליתר השותפים הזכות לרכוש את חלקו של השותף שמת ולקבוע מנגנון לקביעת שווי החלק הזה.
פוליסת ביטוח: העסק ירכוש פוליסת ביטוח חיים שתכסה אפשרות של מוות של השותפים. במקרה שכזה היורשים יקבלו את סכום הביטוח והשותפים הנותרים ייהנו ממלוא הבעלות בעסק לרבות חלקו של השותף שמת. בהסדר זה יש לדאוג שהכיסוי הביטוחי יעודכן באופן תדיר כך שיתאים לשווי העדכני של העסק.
הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.