בע"א 4232/13 אנגלו סכסון סוכנות לנכסים בע"מ נ' אלי בלום נאמר כי "יחסי מזכה-זכיין הם יחסים ארוכי טווח הדורשים אמון בין הצדדים, יחסי גומלין ומידת-מה של קשר ותיאום שוטפים: הזכיין מקבל זכות בלעדית לפעול בטריטוריה מסוימת תחת המזכה והלכה למעשה מייצג את המזכה באותו אזור ונתפס כפועל בשמו ומטעמו; המזכה מצדו סומך על הזכיין שיפעל כמיטב יכולתו למקסום רווחי המזכה".

אולם, נדמה כי בענייננו מוטב שלא להסתכל בקנקן אלא במה שיש בתוכו. תחום הזכיינות מושפע מגורמים חיצוניים המהווים מכשולים בדרך לאותו "עתיד ורוד", כאשר במרבית המקרים זכיינים אינם מודעים אליהם טרם כניסתם להסכם הזכיינות. בין השאר, חשוב לקחת בחשבון את כוחות השוק הפועלים על התחום העסקי של הזכיינות הגורמים לכך שהרשת המבטיחה של היום, אינה בהכרח הרשת המבטיחה של המחר.

מבחינת הרשת / המזכה, מובן שהצלחת הזכיין היא הצלחתה, והיא בעלת אינטרס, אך בדרך כלל הניסיון מלמד, כי לרשת, אין כמעט סיכון במהלך כזה, ולכן במקרה של אי התאמה של הזכיין, או כישלון עקב גורמים חיצוניים, מי שנושא בעיקר ההפסדים והסיכונים הוא הזכיין. הניסיון מלמד כי לעיתים קרובות, ההסכם מול החברה המזכה, כשהוא לא נערך בצורה מאוזנת תוך ליווי מקצועי של אנשי מקצוע (עו"ד, רו"ח וכיו"ב), מציב הלכה למעשה, מכשולים רבים, המקשים על הזכיין. כך למשל, הסכמי זכיינות רבים מקנים למזכה (לרשת) זכות לקבל תמלוגים מעת הפעלת העסק, ללא התחשבות בגובה ההכנסות בפועל. לעיתים עסק הזכיינות אינו פועל כמתוכנן, אך על הזכיין מוטל עול הפרשת התמלוגים למזכה, על אף שאינו מצליח להחיות את העסק ולהפעילו בדרך רווחית עבורו. יתרה מזאת, הסכמי זכיינות רבים כוללים תניה לפיה הסכם שכירות הנכס בו יתופעל העסק, יעשה בין החברה המזכה למשכיר ואילו הזכיין יתבקש להעמיד בטוחות להסכם השכירות. ברורה הבעייתיות בהסכם מסוג זה, במסגרתו לא רק שהזכיין מעמיד בטוחות להתחייבויותיה של החברה המזכה, אלא שהזכיין גם נדרש להסכמתה של החברה המזכה לגבי כל פעולה שהוא מבצע בנכס, שהרי היא השולטת בנכס מתוקף הסכם השכירות.

עניין אנגלו סכסון נ' בלום הנ"ל מהווה דוגמא לסיכונים המוטלים על זכיין בהתקשרותו עם חברה מזכה. באותו עניין, החברה המזכה, אנגלו סכסון, הפרה את חוזה הזכיינות. טרם קביעת בית המשפט על הפרה זו, חתמה החברה המזכה, בתום לב ובתמורה, על הסכם זכיינות עם זכיין חדש. בית המשפט קבע כי לא יינתן סעד אכיפה לאלתר, כפי שדרש הזכיין, בין השאר על מנת להגן על ציפייתו הסבירה של הזכיין החדש. כך נקבע כי  "הזכיין החדש פעל מתוך ציפייה עסקית סבירה כי ככל שיוכיח עצמו בתקופת ההסכם יוארך ההסכם לתקופה נוספת".

זאת ועוד, באותו עניין קובע בית המשפט כי במקרה דומה בו החברה המזכה הפרה את חוזה הזכיינות והתקשרה בתום לב ובתמורה עם זכיין חדש, חלה חובה על הזכיין הקודם להקטין את נזקו כתוצאה מההפרה. ודוק, נקבע כי "על הנפגע-בלום הנטל להקטין את נזקו לפי ס' 14 לחוק התרופות אם בדרך של המשך הפעלת סוכנות תיווך עצמאית כפי שנעשה על ידו בפועל, או בכל דרך סבירה אחרת".

הנה אם כן, נראה כי מלבד גורמים פנימיים ביחסי מזכה-זכיין, על הזכיין לפעול לטובת צדדים שלישיים, העלולים להיקרות בדרכו בהליך הזכיינות. על אף שנקבע כי החברה המזכה, היא זו שהפרה את הסכם הזכיינות, בית המשפט הגן על אינטרסים של זכיינים אחרים ומטיל למעשה על הזכיין הקודם, נטל בנוסף להשלכות הנרחבות הנלוות להפרת הסכם הזכיינות, שכאמור במרבית המקרים מנוסח לטובת המזכה.

לסיכום, נדמה כי מכשולים רבים ניצבים בדרכו של זכיין אל ההצלחה המובטחת לו על ידי החברה המזכה. בסופו של יום, זכיינים רבים משקיעים את מיטב כספם בהסכם הזכיינות ובלא מעט מקרים, העסק לא מצליח וכספם יורד לטמיון. לכן חשוב להיערך לתרחיש הגרוע ביותר, בעזרת היוועצות בגורם מקצועי מנוסה, טרם כניסה להסכם זכיינות, זאת על מנת למזער הסיכונים הכרוכים במקרה של כישלון התוכנית העסקית של העסק. בין היתר, חשוב להקפיד על קביעת מנגנוני הגנה בהסכם הזכיינות אשר יקטינו את הפגיעה אותה עלול לספוג הזכיין, ובכל מקרה יתנו מענה במקרה המתאים.