אם כן, נשאלת השאלה, האם כל דיכפין יכול להגיש התנגדות ?
בהתאם לסעיף 100 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), מי שיכול להגיש התנגדות הוא:
"כל מעונין בקרקע, בבנין או בכל פרט תכנוני אחר הרואה את עצמו נפגע על ידי תכנית מיתאר מחוזית או מקומית או תכנית מפורטת שהופקדו, רשאי להגיש התנגדות להן…".
סעיף 100 לחוק לא התכוון להעניק לכל דכפין את הזכות להתנגד לתכנית המונחת על שולחן רשויות התכנון, וזכות זו יוחדה, בראש ובראשונה, לבעל עניין בקרקע הרואה את עצמו נפגע מהתכנית.
עם זאת הגדרתם של אותם "בעלי-עניין-נפגעים" הולכת ומתגשמת, בהתאם למגמה הכללית של בימ"ש המקלה על תנאי העמידה הכלליים, הואיל וכאמור פרשנות זו משרתת את תכליתה של "זכות ההתנגדות", והיא מהווה ביקורת יעילה על פעולות התכנון. כבר נפסק, אף כי זכות הטיעון המוקנית ליחיד להתנגד לתכנית הינה בעלת חשיבות, רבה ליצירת שיג-ושיח בין היחיד לבין המינהל, וכך אף ניתנת ליחיד הזדמנות להעשיר את מאגר המידע ואת דרכי החשיבה של המינהל.
יתרה מכך, אף נקבע כי שלילתה שלא כדין של זכות להתנגד לאישורה של תכנית מהווה פגיעה בזכות מהותית (זכות הטיעון), אשר מקימה עילה לפנייה לערכאות כדי לקבל סעד כנגד הרשות השלטונית, ובלשונו של השופט ברנזון בבג"ץ 527/74 ח'לף נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, מחוז הצפון [12], בעמ' 324:
"…לפי סעיף 100 לחוק התכנון והבניה, ניתן מעמד חוקי לכל מעוניין בקרקע הרואה עצמו נפגע על-ידי התכנית שהופקדה והוא רשאי להגיש התנגדות לה. במקרה שלפנינו, זכות זו נשללה מהעותרים ואין הם יכולים להשיגה כיום בשום מקום אחר ובשום דרך אחרת מאשר על-ידי פנייתם לבית-משפט זה. רק בדרך זו יכולים העותרים להביא למצב שבו יוכלו לממש את זכותם החוקית להגיש לרשות המוסמכת התנגדות לתכנית, להופיע בפניה ולנסות לשכנעה נגד עצם קבלת התכנית או לפחות לתקנה ולשנותה".
מעבר לאמור לעיל, אל חשש כי כל תוכנית שלא מוגשת לגביה התנגדות על ידי יחיד זה או אחר, תוביל למעין "הפקרות" תיכנונית שעלולה להוביל לאישור תוכניות שפוגעות באינטרסים הציבוריים. לשם כך, במערכת התיכנונית והמשפטית יוחַד מקום של כבוד לעותרים ציבוריים בעלי-מעמד (כהוראת סעיף 100(3) לחוק התכנון והבניה). המדובר בגופים, כגון "אדם טבע ודין" או "החברה להגנת הטבע", אשר למעשה מהווים שליחי ציבור באשר בעצם הופעתם בפני ועדות התכנון, אינם מייצגים רק את עצמם בלבד, אלא מייצגים הם אינטרסים ציבוריים רחבים, ובכך תורמים הם תרומה מכרעת למלאכת התכנון.
הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.