בימ"ש בבואו לבחון את הדברים, בוחן אותם בפרספקטיבה של המשפט המינהלי. בהקשר זה, ראש וראשון, חשוב להכיר בך, כי בית המשפט לעניינים מנהליים אינו מחליף את שיקול הדעת המקצועי של הרשות וסמכותו מתמצית בבחינת סבירות החלטת הרשות. הא ותו לא.
לאור האמור, ומבחינת מדיניות משפטית רצויה, רצוי להכיר בכך, כי התערבותו של בית-המשפט בהחלטות של רשויות התכנון נעשית בצורה מצומצמת, בעילות מובהקות המצדיקות התערבות במעשה המינהלי, כגון: חריגה מסמכות, חוסר תום-לב או חריגה קיצונית ממתחם הסבירות.
לכן, ככל שמדובר בהחלטה סבירה ומפורטת, הכוללת נימוקים תוך מתן משקל לכל ההיבטים שעלו וראויים להידון, ואשר ערכה איזון בין הצורך והאינטרסים של הצדדים, סביר להניח כי בימ"ש לא ייטה להתערב. כך, גם אם ישנה סטייה כזו או אחרת, וייתכן כי בנסיבות אחרות, היתה מתקבלת החלטה שונה, הרי שכל עוד ההחלטה שניתנה הינה במתחם הסבירות תוך הפעלת שק"ד של הרשות, לא נראה כי ייקבע כי המדובר בפגם היורד לשורשו של עניין שיצדיק התערבות בימ"ש לעניינים מנהליים במסקנות ובהחלטה אליה הגיע הרשות.
הנה אם כן, כל עוד ניתנה החלטה שהינה במסגרת שיקול דעתה הרחב של הרשות, בין המדובר בהחלטת וועדה מקומית או אחרת, וזו הושתתה על שיקולים ענייניים וסבירים, תוך אי הפעלת מניעים זרים או הימצאות בניגוד עניינים, כאשר לכל הצדדים ניתנה ההזדמנות הניאותה להעלות טענותיהם בצורה ראוייה, נראה כי בימ"ש לא יימצא לנכון לקבוע כי נפל בהחלטה פגם המצדיק את התערבות בית המשפט.
סיכומו של דבר, אף אם ישנה אי שביעות רצון מהחלטת הרשות, יש לזכור כי היכולת לתקוף את ההחלטה הינה מוגבלת ונעוצה בטעמים ענייניים ומשמעותיים, כך שכל פנייה לערכאות משפטיות בניסיון לתקוף, שמא לומר, לעקוף, החלטת הרשות המינהלית, טרם או לאחר מיצוי ההליכים הקיימים (כגון הגשת ערר על החלטת הוועדה המקומית), כרוכה בבדיקה מעמיקה של הנסיבות ומכלול ההיבטים והשיקולים, זאת בטרם נכנסים להליכים ארוכים ויקרים, ולשם כך, מוטב להיוועץ עם עורך דין בעל ניסיון בתחום, אשר ישקול את הדברים בצורה מיקצועית וכנה.
הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.