עסק משפחתי הוא לעיתים קרובות מפעל חיים של ההורים המייסדים. הוא מתחיל מתוך יוזמה, התמדה ועבודה קשה של אחד ההורים או שניהם, ומתפתח במשך עשרות שנים עד שהוא הופך לחלק בלתי נפרד מהזהות של המשפחה כולה. אך כשההורים מתבגרים, עולות שאלות בלתי נמנעות: מי ייקח את המושכות? האם הילדים מעוניינים בעסק? והאם הם מוכשרים להוביל אותו? כיצד מחלקים את העוגה בין אלו שמעורבים בעסק לבין אלו שלא? החלטות אלה מורכבות לא רק משפטית אלא גם רגשית. הן דורשות שילוב עדין בין תכנון מסודר, הבנה מעמיקה של הדינמיקה המשפחתית, ראייה עסקית, ורגישות לערכים ולרצונות של כלל בני המשפחה.

בעוד שעל פי חוק הירושה בישראל הנכדים אינם נחשבים יורשים טבעיים של סביהם וסבתותיהם (אלא אם אחד מהוריהם – בנו או בתם של המנוח – הלך לעולמו לפניו), ישנם מקרים רבים בהם בוחרים הסבים והסבתות להוריש נכסים ישירות לנכדים באמצעות צוואה. לעיתים מדובר ברצון להעניק סיוע כלכלי בשלב מוקדם של חיי הנכדים, ולעיתים בשיקולים של שוויון, יחסים משפחתיים מיוחדים, או תכנון מס חכם. במאמר זה נבחן את הסיבות השכיחות להורשה לנכדים, נסקור את ההיבטים המשפטיים של פעולה זו, נעמוד על הסיכונים שיש לקחת בחשבון ונציע דרכי פעולה זהירות ונכונות.

בישראל של ימינו, רבות מהמשפחות אינן מחזיקות רק נכסי מקרקעין וחשבונות בנק, אלא גם מניות בחברות פרטיות – לעיתים במסגרת עסק משפחתי ולעיתים כחלק מהשקעה או פעילות עסקית רחבה יותר. כאשר בעלי מניות נפטרים, עולות שאלות משפטיות, מסחריות ורגשיות מורכבות: האם ניתן להוריש מניות? האם היורשים זכאים לרכוש החברה? כיצד מוודאים שהחברה ממשיכה לתפקד גם לאחר העברת המניות? ומה קורה כשיש מגבלות על העברת מניות בירושה?

כאשר מספר יורשים מקבלים יחד דירה בירושה – לעיתים נדירות כולם שותפים לצרכים ולרצון המשותף בנוגע לשימוש העתידי בנכס. אחד רוצה למכור, השני רוצה להשכיר, והשלישי מעוניין להמשיך לגור בדירה. כאשר אין הסכמה – החוק בישראל קובע מנגנונים ברורים לפירוק השיתוף, כולל פנייה לבית המשפט שעשוי להתפתח להליך מינוי כונס נכסים למכירת הדירה וחלוקת התמורה בין היורשים. חשוב להבין את המשמעויות המשפטיות, הכלכליות והמיסויות של פירוק שיתוף בדירה שהתקבלה בעיזבון, כדי לפעול נכון ולשמור על זכויותיכם.

העברה ללא תמורה ("מתנה") של דירת מגורים לנכדים איננה רק מחווה משפחתית מרגשת; היא מהלך משפטי-פיננסי מורכב שמצריך מחשבה מקיפה מראש ותכנון מוקפד. במאמר זה נסקור את השיקולים המרכזיים – מהיבטי מס ורישום ועד דילמות משפחתיות – כדי שתוכלו לקבל החלטה מושכלת לפני ביצוע עסקה. 

בישראל, נושא תכנון ההעברה הבין-דורית של נכסים ורכוש הפך בשנים האחרונות לשיח מרכזי בקרב משפחות אמידות ובמיוחד בקרב בעלי דירות רבות ונכסים מניבים. אך כאשר מדובר במשפחות שיש בבעלותן רכוש גם מחוץ לישראל – בין אם מדובר בדירות, חשבונות בנק, תיקי השקעות, חברות או כספים אחרים – חשוב להבין כי תכנון העברת הרכוש לדור הבא הופך למורכב הרבה יותר, ודורש התייחסות גם לדין הזר ולמשמעויות המשפטיות במדינות הזרות.

פסק דין חדש של ועדת הערר למיסוי מקרקעין נצרת עוסק בסוגיה רגישה וחשובה: האם היורשים שמילאו אחר התחייבות של אדם שנפטר למכור דירה ישנה כדי לזכות בהטבת מס בעת רכישת דירה חדשה, תזכה אותם בתשלום מס רכישה של דירה יחידה? ואם כן – האם היא מזכה אותם גם בפטור ממס שבח במכירה עתידית של הדירה?

משפחות רבות בישראל צברו לאורך השנים נכסי נדל"ן מסוגים שונים: דירות מגורים, משרדים, חנויות וקרקעות. העברת הנכסים הללו בצורה מושכלת ומסודרת לדור הבא מהווה אתגר מורכב, שדורש תכנון מעמיק והתאמה אישית לצרכי המשפחה וליכולת של כל אחד מהיורשים להתמודד עם המשימות הכרוכות בניהול נכסים אלו.

במהלך השנים, משפחות רבות רוכשות יותר מדירת מגורים אחת – חלק מהדירות נרכשות כהשקעה מניבה, אחרות מתקבלות בירושה, ויש המשמשות כעוגן כלכלי לעת פרישה. עם התבגרות ההורים, עולה לא פעם הצורך לתכנן כיצד להעביר את הנכסים שצברו לדור הבא, באופן שימנע חבות מס מיותרת.

צוואה היא אחת מההחלטות האישיות והמשמעותיות ביותר שאדם מקבל בחייו, ובמקרה של בני זוג – לעיתים ההחלטה נעשית במשותף, באמצעות צוואה הדדית. מדובר בכלי משפטי שמאפשר תכנון מסודר של העברת רכוש לאחר המוות, תוך שמירה על יציבות משפחתית ועמידה ברצון ההדדי של בני הזוג. במאמר זה נסביר מהי צוואה הדדית, מה היתרונות והחסרונות בה, ומה חשוב לדעת לפני שמקבלים החלטה.

כדי לחלק את רכושו בישראל של תושב חוץ (שמרכז חייו מחוץ לישראל), נדרשים יורשיו, לקבל צו ירושה או צו קיום צוואה (במקרה שהתושב הזר השאיר אחריו צוואה) מבית המשפט בישראל. מהן הדרישות כדי לקבל צו כזה בישראל ואיזה שיקולים יש לקחת חשבון כחלק מהתהליך?

אדם שמאבד את הכשרות שלו לקבל החלטות לגבי הרכוש שלו, מכונה בדין כ"חסוי", להבדיל מאדם "כשיר" אשר אין לו מגבלה בקבלת החלטות. בית המשפט ממנה על פי בקשת קרוביו אפוטרופוס לרכוש (בדרך מדובר בבן הזוג או בילדים).  אדם חסוי, אשר מונה לו אפוטורופוס לרכוש, ואשר בחשבונות הבנק שלו סכום העולה על 1,000,000 ש"ח (מיליון שקלים חדשים) נדרש להגיש לבית המשפט בקשה להשקעת כספי חסוי, המלווה בחוות דעת של רואה חשבון. במסגרת הבקשה, מתבקש בית המשפט, לאשר את אופן השקעת כספי החסוי.  בהסתכלות קצת יותר מעמיקה, בית המשפט, בעזרת האפוטרופוס הכללי, בוחן את כלל נכסיו של החסוי, כלל ההכנסות השוטפות שהוא מקבל וכלל ההוצאות שלו. 

כולנו מתמודדים במהלך חיינו עם אתגרים שונים הקשורים לשינויים פיזיולוגים וחברתיים העוברים עלינו. האתגרים מעצימים ככל שאנחנו מתבגרים. לעיתים קרובות, תהליך ההתבגרות מלווה במחשבות מי יוכל לטפל בעניינינו ובאיזה אופן, כשאנו כבר לא נהיה כשירים לעשות זאת בעצמנו. המחשבות הללו פוקדות גם אנשים צעירים מסיבות שונות. לעיתים, עקב אירוע שעברו (כגון דאגה לבן משפחה מבוגר), לעיתים בעקבות אירוע של חבר קרוב ולעיתים מתוך ראייה לטווח הארוך. ישנם מספר כלים משפטיים המאפשרים לאדם לתכנן מבעוד מועד, מי יהיה זה שיטפל בענייניו כשהוא יחלה ולא יוכל לעשות זאת בכוחות עצמו.

באופן טבעי עיקר הרכוש של תושבים זרים נמצא בחו"ל במדינה שבה הם מתגוררים ולכן בדרך כלל הם יערכו צוואה במדינת התושבות שלהם. במקרים שבהם לתושב זר יש רכוש בישראל אנו ממליצים לערוך צוואה נוספת בישראל. הצוואה שתיערך בישראל תעסוק רק ברכוש שנמצא בישראל.

זוג צעיר שיש לו ילד אחד או יותר חייב לעשות צוואה. אמנם אנשים צעירים בדרך כלל לא חושבים על הסיטואציה שאחד מהם יחלה במחלה קשה, יקבל חלילה התקף לב או ייהרג בתאונת דרכים אך לצערנו הרב מקרים כאלה קורים מדי פעם.

סעיף 115 לחוק הירושה בא להוסיף על ההוראות הקובעות את הזכויות של בני משפחה בחוק הגנת הדייר.  מטרתו של סעיף החוק היא להגן על בני משפחה, מחוסרי דירת מגורים, אשר עלולים להישאר ללא קורת גג עקב פטירת המנוח עמו התגוררו ואשר היו לו זכויות הבעלות בדירה. סעיף 115(א) קובע: "דירה שהמוריש היה ערב מותו בעלה וגר בה, רשאים בן זוגו, ילדיו והוריו שהיו גרים בה אותה שעה עם המוריש, להוסיף לגור בה כשוכרי היורשים שבחלקם נפלה הדירה; דמי השכירות, תקופתה ותנאיה ייקבעו בהסכם בין הנשארים בדירה לבין אותם היורשים, ובאין הסכם ביניהם – על ידי בית המשפט". מדובר בזכות ייחודית באופייה, המעניקה לבן הזוג, ילדיו או הוריו של המנוח, שהתגוררו עמו באותה דירה טרם פטירתו, להמשיך לגור בה בכפוף לתשלום דמי שכירות ליתר היורשים הזכאים. זכות זו ניתנת למימוש גם במקרה שהמנוח לא היה הבעלים היחיד של הדירה ואף במקרה שהמנוח היה בעל זכויות החכירה בדירה. סעיף זה מעניק מעין זכות דיירות מוגנת מצומצמת ליורשים הזכאים לכך וזאת מבלי שהמנוח היה דייר מוגן בעצמו. כלומר, החוק יוצר זכות דיירות מוגנת במקרה המיוחד הזה, במטרה להגן על הזכאים מפני סילוקם מהדירה על ידי יתר היורשים.

מטבע הדברים, עיקר הרכוש של תושבים זרים נמצא בחו"ל (במדינה שבה הם מתגוררים) ולכן בדרך כלל הם יערכו צוואה במדינת התושבות שלהם. במקרים שבהם לתושב זר יש רכוש בישראל ההמלצה היא לערוך צוואה נוספת בישראל. הצוואה שתיערך בישראל תעסוק רק ברכוש שנמצא בישראל ויצוין בה באופן מפורש שהיא לא פוגעת או גורעת מהצוואה שעוסקת ברכוש בחו"ל.

לעיתים קרובות מתקבל בירושה בניין או זכויות בבניין שבו יש דירות ולעיתים גם משרדים או חנויות. נשאלת השאלה האם היורש, בבואו למכור את הזכויות שקיבל בירושה, יהיה זכאי לקבל פטור ממס שבח, כאילו מכר דירת מגורים או חלק מדירת מגורים, לפי שוויה המלא של אחת הדירות בבניין, או שמא, יקבל פטור רק לפי שווי חלקו היחסי בזכויות ביחס לאחת מהדירות בבנין. לדוגמא, ליורש יש 10% מהזכויות בבניין שבו 10 דירות מגורים. הרוכש מבקש למכור את זכותו בסכום של 2,000,000 ₪. האם יהיה זכאי לפטור בגין סכום של 2,000,000 ₪ (שווי ממוצע של הדירות בבניין) או שמא יהיה זכאי לפטור רק בגין סכום של 200,000 ₪ (שיעור חלקו של המוכר בבניין 10% * שווי ממוצע של הדירות בבניין 2,000,000 ₪ = 200,000 ₪).