האם המקרה מתאים לתביעה ייצוגית?

תביעה ייצוגית היא הליך ייחודי, לפיו כל אדם מן היישוב שנגרם לו עוול ונזק כספי, יכול לתבוע בשם קבוצה נוספת של אנשים, שלהם, ישנן או יכולות לקום טענות דומות, אם לא זהות.

ניהול תובענה ייצוגית, אינו עניין מה בכך. אך נשאלת השאלה, מרגע שההליך נפתח והובא בפני בית המשפט, האם המבקש יכול להחליף את בא כוח הקבוצה שייצגו מלכתחילה, היה ויתגלעו מחלוקות בין המבקש ובא כוחו או שמא לבא כוח המייצג יש מעמד עצמאי כבא כוח הקבוצה ? על זאת ועוד במאמר זה.

ניהול תובענה ייצוגית הינו מסע ארוך ואתגר לא פשוט, לא כל שכן כאשר הצד השני, הינו חברת דואר ישראל. במסגרת 4 הליכים נפרדים שאוחדו לשמיעה בפני מותב אחד, משרדנו נחל הצלחה בניהול הליך חשוב, והזרוע עוד נטוייה …

תביעה (תובענה) ייצוגית, באילה מקרים ? איך ? כדאי ?

ניהול הליך משפטי הינו אומנות בפני עצמה, ותמיד ישנה שאלה בידי מי כדאי לתת את המושכות, לניהול ההליך ? האם בידיי התובע (או הנתבע) בעצמו או שכדאי שיהיה מיוצג על ידי עו"ד מנוסה ומיקצועי ? הנחת המוצא הברורה והמובהקת, כי יש לתת את המשוכות בידי בעלי הניסיון, הם עורכי הדין הבקיאים בניהול הליך, החוקים והתקנות והמותר והאסור בניהול הליך משפטי. אולם, מה קורה בו הצד להליך הינו עו"ד בעצמו ? במקרה כזה, שאלות רבות, ערכיות וגם פרקטיות עולות … האם כדאי שעו"ד ינהל ענייניו בעצמו, וייצג עצמו, כשהדברים מגיעים לפתחם של בימ"ש, או שמא ראוי שייטול ייצוג עצמאי על ידי עו"ד אחר, על מנת לנטרל קשיים רגשיים מקצועיים וכיו"ב.

כידוע תובענה ייצוגית היא הליך משפטי ייחודי במשפט האזרחי במסגרתו אדם יחיד תובע בשם קבוצה. תביעה זו למעשה מורכבת ממקרים בהם ישנם נפגעים רבים, אך לכל נפגע נגרם נזק קל יחסית אשר לא מצדיק הגשת תביעה נפרדת. התובע הייצוגי פועל בשם קבוצת הנפגעים כולה והתמריץ שלו, שאם וכאשר ההליך מאושר התובע הייצוגי מקבל פיצוי מוגדל. התביעה הייצוגית נועדה להגן על הצרכנים ולאזן בין הכוחות הלא שוויוניים שבין הצרכן הקטן לבין תאגידים גדולים ורשויות. פעמים רבות, ההליך מסתיים בכך שמושגת פשרה בין הצדדים במסגרתה הגוף הנתבע מפצה את קבוצת הנפגעים. הסדר פשרה חוסך לגוף הנתבע עלויות התדיינות ולרוב מוריד את גובה הפיצוי אותו יידרש לשלם לנפגעים. הנה אם כן, במרבית המקרים הסדר הפשרה הינו כלי יעיל אשר מיטיב עם שני הצדדים.

הודעת צד שלישי הינה הודעה ששולח נתבע לצד שלישי, במסגרת הליך התביעה שהוגשה כנגדו, שבה הוא מודיע לצד השלישי על התביעה וטוען כי אם הוא כנתבע יפסיד או יחויב בדין, הוא יהיה זכאי לשיפוי ממנו, וכך הצד השלישי הופך למעשה לנתבע. במקרה כאמור, אותו צד שלישי נדרש להצטרף להליך התביעה ולטעון בו טענות שונות על מנת להתגונן מפני תוצאת ההליך, זוהי ההשלכה הישירה שעלולה להיות עליו בגין ההליך כאמור. את הודעת צד שלישי ניתן למצוא בתקנות 216-223 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד, 1984. בין סוגי התביעות השונות ניתן לראות כי חלק מההודעות לצד השלישי טעונות את אישורו של בית המשפט כדוגמת התביעה בסדר דין מהיר. נשאלה השאלה, מה לגבי הליך של תובענה ייצוגית, כאשר לא נזכרת הוראה דומה לגביו בתקנות ?

כידוע מכשיר התובענות הייצוגיות הינו כלי רב עוצמה אשר מאפשר לאדם בודד להגיש תביעה לסעדים כספיים משמעותיים והצהרתיים כנגד החברות הגדולות במשק מתוך מטרה ברורה לשנות את המצב הקיים שלטענת התובע איננו תקין וכן להפיק רווח אישי בדמות גמול הולם בעבור העול שנשא על כתפיו. התובענה הייצוגית, בראש ובראשונה נועדה להגן על האינטרסים של הציבור. התובע הייצוגי, נושא על כתפיו את העול של הגנת אינטרס הציבור, מתוך סיכון שכשם שהוא עתיד לקבל גמול במידה ותביעתו תתקבל, מהצד השני, הוא חשוף בפני פסיקת הוצאות כנגדו במידה ותביעתו תידחה.

תובענה ייצוגית באופייה נוגעת לציבור שלם – קרי, הקבוצה, ואינה מתייחסת אך ורק לתובע/מבקש היחיד אל מול הנתבעת. עקב כך, ישנו הסדר מיוחד בהליך של תובענה ייצוגית, הסדר זה מעוגן בסעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 המאפשר לתובע/מבקש להסתלק מהתביעה. הסתלקות זו מבוקרת על ידי בית המשפט שמוודא כי הקבוצה אשר בשמה מוגשת התביעה הייצוגית אינה נפגעת כתוצאה מביצוע ההסתלקות. יתרון שיש לאישור הסתלקות בניגוד להסדר פשרה הוא היות העובדה שאישור הסתלקות מבקשה לאישור תביעה כייצוגית אינו יוצר מעשה בית דין ומשכך לא מונע בקשה חוזרת על ידי תובע/מבקש אחר.

תביעה נגזרת לפי סעיף 194 לחוק החברות התשנ"ט -1999 (להלן: "חוק החברות"), מעניקה זכות לכל בעל מניות (ודירקטור) בחברה את האפשרות להגיש תביעה נגד החברה, במקרים המתאימים. הסעד שיתקבל שייך לחברה והתובע (אותו בעל מניות) יתוגמל במידה ותביעתו תתקבל היות שהוא זה שיזם את כל הגשת התביעה ולקח על עצמו את הסיכונים הכרוכים בכך. המדובר למעשה, בסוג של תובענה ייצוגית, בעילות ספצ', כשהתובע, הינו "שותף" בחברה הנתבעת.

תביעה ייצוגית

חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו- 2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות") קובע בסעיף 4 מי רשאים להגיש תובענה ייצוגית. המחוקק קבע רשימה של תובעים פוטנציאליים, שרק הם יכולים להגיש תביעה ייצוגית. על פי החוק, רק תובע בעל עילה אישית יכול להגיש תביעה ייצוגית, ולא, התביעה עלולה להידחות מהטעם הפשוט של היעדר תובע בעל עילה אישית.

הנחת המוצא היא שניהול תביעה ייצוגית הינו מסע ארוך וגם גם משא של אחריות ומשאבים מבחינת התובע הייצוגי. משך ועל מנת לתמרץ את התובע הייצוגי, יש לתגמלו בהתאם ולהעניק לו תמריץ, להשקיע את המשאבים וליטול את הסיכון, שאם לא כן, לא ייעשה שימוש במכשיר הזה.

מטרת הליך התביעה הייצוגית הינה ריכוזן של תביעות פרטניות לכדי תביעה אחת, באופן שניהולה יהיה יעיל ותוצאתה  תיצור הרתעה כלפי תאגידים גדולים ורשויות מחד גיסא ומאידך גיסא, תעניק פיצוי הולם לנפגע, שנושא בדגל ומגיש את התביעה. התובענה הייצוגית מתנהלת בשני שלבים. בשלב הראשון מוגשת בקשה לבית המשפט לצורך אישור הגשת התובענה כתובענה ייצוגית. השלב השני מתקיים רק באם והתקבל האישור, שלב זה כולל דיון והכרעה בתובענה לגופה. על מנת שבית המשפט אכן יאשר בקשה לתובענה ייצוגית עליו להשתכנע כי אכן מתעוררות בתביעה שאלות מהותיות המשותפות לכלל חברי הקבוצה ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה, בנוסף, האישור של תובענה ייצוגית יתקבל רק באם בית המשפט השתכנע מעבר לכך כי הליך זה הוא הדרך היעילה ביותר להכרעת העניין וכן כי קיים יסוד להניח שעניינם של חברי הקבוצה ינוהל בדרך הולמת ובתום לב (ס' 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות).

לא אחת האזרח ה"קטן" נתקל בעוולות אשר נגרמות לו על ידי תאגידים גדולים, מדובר על עוולות נוראיות ומתסכלות, אשר בשל סכומן המזערי (כעשרות שקלים) לא נותר לאותו אזרח קטן אלא להרים ידיים ולהיכנע.  לשם כך נוצר הכלי שהינו "התובענה הייצוגית", אשר באמצעותו גם האזרח הקטן יוכל לתבוע את התאגידים הגדולים, הן בתחומים צרכניים, הן את מוסדות הבנקאות התקשורת וכיוצ"ב, כאשר באמצעות כלי זה מצרף התובע את הסכום המזערי של כל אחד מהצרכנים בגין אותה עוולה, ואת משך השנים שמתבצעת העוולה, וכך יוצא שסכומה המצרפי של התביעה,הינה סכום נכבד אשר מצדיק את הגישה לערכאות, ואף מזכה את התובע הייצוגי בסכום נכבד לעומת סכום העוולה האישית שנגרמה לו, בשל תרומתו לתועלת הציבור.  דברים אלה אף מקבלים משנה תוקף בימינו, לאור המחאה החברתית ההולכת וגואה החל מקיץ 2011.