הפרשנויות השונות:

א.      הפרשנות המצמצמת – עמדת הרשויות:

עמדת  הרשויות, אשר באופן טבעי, מעוניינות לקצר ככל שניתן את המועד בו ניתן להגיש תביעה לפיצויים לפי סעיף 197, הינה כי התקופה בה מתחילה הספירה למועד ההתיישנות נקבעת בסעיף 119(ב) ומתחילה מיום הפרסום ברשומות, והוא המועד הקובע.

 ב.      הפרשנות המרחיבה – עמדת התובעים:

עמדת בעלי הקרקע שנפגעים מתוכנית המקרקעין, ומעוניינים להגיש תביעה לפי סעיף 197, אשר מעוניינים להאריך ככל שניתן את המועד להגשת התביעה לפיצויים, הינה כי לפי סעיף 119(א) נקבע כי תחילתה של תכנית היא בתום חמישה עשר ימים מיום פרסום הודעה ברשומות או בעיתון על דבר אישורה, לפי המועד שבו פורסמה ההודעה האחרונה מביניהן ברשומות או בעיתון.

 בימ"ש דן בסוגיה זו בשל פסיקות סותרות של בתי המשפט מנהליים, אשר תומכות חלקן בפרשנות המרחיבה וחלקן בפרשנות המצמצמת, וכב' השופט פוגלמן שדן בסוגייה במסגרת ברם 9701/11 אברהם ודורה גולדשטיין נ' יעקב ורצהייזר ואח', מסביר כי יש לבחור מבין החלופות השונות במתחם האפשרויות שבחוק את החלופה שמגשימה באופן מיטבי את תכלית החוק, כאשר דאג לציין כי כפות המאזניים קרובות להיות מעויינות.

 לענייננו, בית המשפט בפס"ד הנ"ל מחודש יוני 2013 החליט כי מאחר ולא ניתן לפרש את החוק בצורה עדיפה לגישה זו או אחרת, יש לאמץ את גישת התובעים – אשר זכותם היא הזכות הנפגעת על ידי הנתבעים, בדרך של "פרשנות מקלה עם התובעים", כאשר מדובר על פגיעה בזכות הקניינית של הפרט, ופגיעה בזכות הגישה לערכאות של הפרט – הן אלו אשר מטות את הכף לטובת הפרשנות המרחיבה את זכות התביעה.

  סיכום:

 לאור כל האמור לעיל, נראה כי המועד הקובע, ממנו יש לספור את מניין 3 השנים למרוץ ההתיישנות לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, הינו בתום חמישה עשר ימים מיום פרסום הודעה ברשומות או בעיתון על דבר אישורה, לפי המועד שבו פורסמה ההודעה האחרונה מביניהן ברשומות או בעיתון.

 כמובן שעדיין מומלץ להיוועץ עם עו"ד בעל ניסיון ורקע בתחום על מנת לברר את המועד הקונקרטי בו ניתן להגיש את התביעה לפיצויים בגין ירידת ערך המקרקעין בשל פגיעת תכנית, שלא בדרך של הפקעה.

הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.