סעיף 9 לחוק המקרקעין קובע כי בתחרות בין שתי עסקאות מקרקעין תקפות, זכותו של בעל העסקה הראשונה בזמן עדיפה, אלא אם השני פעל בתום לב ובתמורה והעסקה לזכותו נרשמה בעודנו תם לב.
הלכת גנז קבעה חריג לכלל זה – על בעל העסקה הראשונה להפעיל בתום לב את זכותו כלפי בעל העסקה השנייה. כלומר, אי רישום הערת אזהרה על ידי בעל העסקה הראשונה למרות שלא הייתה כל מניעה לכך, עשויה להביא לעדיפותו של השני בזמן על אף שהלה לא השלים את הרישום במרשם במקרקעין.
בפסק דין שניתן לאחרונה קבע השופט רובינשטיין בדעת יחיד כי קיים כיוון בדיקה נוסף היכול לסייע לשופט בהחלטתו איזו העסקה התקפה והגוברת בתחרות שבין שתי עסקאות נוגדות. כפי שעולה מדבריו, בנוסף לאי רישום הערת אזהרה הנחשב כחוסר תום לב, אף אי דיווח למס שבח יכול להיחשב על ידי בית המשפט בגדר חוסר תום לב ויבוא לחובתו של מי שרכש מקרקעין בעסקה נוגדת.
הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.