בשנים האחרונות, הפסיקה בעניין, הולכת ומתרחבת ונוטה לעמוד אל מול הדיירים הסרבנים ולחייבם להסכים לביצוע הפרויקט, כמובן בהנחה שהתנאים שהוצעו להם הם לגיטימיים וסבירים, או לחילופין חושפת אותם לשיפוי כספי כלפי יתר הדיירים בפרויקט.

מגמה כאמור, הגם שבהחלט ניתן לראות בה כרסום בזכות הקניין ופגיעה בה במידה סבירה, הינה מחויבת המציאות, לאור המציאות המתהווה והצורך בהגדלת היצע הדירות מחד גיסא, ושיפור ביטחונם ואיכות חייהם של הדיירים בבניינים קיימים, ישנים ומוזנחים, מאידך גיסא.

ביטוי נוסף למגמה הזו בפסיקה, ניתן למצוא בפסק הדין של כבוד השופט דנציגר, בו נדחה ערעור ע"א 3511/13 רגינה שורצברגר נ' שלום מרין שהגיע עד לבית המשפט העליון, בעניין דיירת סרבנית המעכבת פרויקט פינוי בינוי, בזמן ששאר דיירי הבניין, מבקשים לממש את הפרויקט. בית המשפט המחוזי כבר פסק בפברואר האחרון (02/2014) כי סירובה של הדיירת הוא בלתי סביר (לאחר ששיפרו לה את ההצעה לעומת ההצעות של דיירים אחרים בבנין) ומשכך עליה לפצות את שאר דיירי הבניין בסכום של 485 אלף שקל, אלא אם כן תחליט להצטרף לפרויקט. אולם, בהחלטה של בית המשפט המחוזי, ככל הנראה לא היה די מבחינת הדיירת הסרבנית, ולא רק שהדיירת הסרבנית לא שינתה את עמדתה, היא אף הגישה ערעור בעניין, לבית המשפט העליון.

כך, בין היתר, התייחס כב' השופט דנציגר לדברים בפסק דינו:

"יש לזכור שהסכסוך שלפנינו אינו סכסוך בין דייר לבין יזם, אלא סכסוך בין בעלי דירות בבית משותף, השווים בזכויותיהם, כמו גם בכוחם. מול זכות הקניין של המערערת, עומדות זכויותיהם של שכניה לשפר את תנאי מגוריהם, וכן האינטרס הציבורי שבהוצאת הפרויקט אל הפועל, כאשר חוק פינוי ובינוי מאזן בין זכות זו מחד גיסא וזכויות ואינטרס אלו מאידך גיסא".

(ההדגשות אינן במקור – ט.ר)

כב' הש' סולברג בפסה"ד הנ"ל הוסיף:

 "אוי לסרבן ואוי לשכנו. הסרבן – אוטם את אוזניו משמוֹע, עוצם את עיניו מראוֹת, ודבק בסרבנותו…

מה הועיל אפוא המחוקק בחקיקתו? גם כשהעמידו המשיבים את תביעתם על סך של 1,790,000 ₪, וכשטענותיהם לעניין נזקיהם לא נסתרו, פסק בית המשפט המחוזי לחובת המערערת פיצויים בסך של 400,000 ₪ בלבד, בהתחשב עם מצבה הכלכלי"

(ההדגשות אינן במקור – ט.ר)

מכאן אנו רואים כי לא רק שבית המשפט העליון, דחה את הערעור והותיר את פס"ד במחוזי על כנו, הוא גם מחזק את הוראות חוק פינוי בינוי (פיצויים) תשס"ו-2006 ומזהיר כי פסיקת בית המשפט המחוזי עוד הייתה לפנים משורת הדין וצנועה יחסית מתך התחשבות במצבה הכלכלי של הדיירת הסרבנית.

נראה שהדברים ברורים, והלך הרוח העולה מהפסיקה בתחום שהולך ונהיה שכיח יותר ויותר, מצביע על מגמה ברורה, ורבים יגידו, גם מבורכת. יחד עם זאת, חשוב לזכור כי על אף חשיבותו של פסק דינו של בית המשפט העליון שהובא לעיל, תמיד מומלץ להיוועץ תמיד עם עורך דין בעל ניסיון בתחום, על מנת שיבחן את העובדות והנסיבות הספציפיות, וינחה איך להתנהל בצורה צודקת וחכמה, שתביא לתוצאה המקווה, ובעיקר להוצאות פרויקט מבורך של התחדשות עירונית  מהכוח אל הפועל, ובמקרים המתאימים כיצד ניתן לחשוב על עוד שיקולים ואינטרסים, ולעכבו במידה סבירה, מתוך ראייה כוללת והתחשבות באינטרסים ובצרכים של כלל בעלי הזכויות.

הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.