התובע ראה עצמו כשותף לכל דבר ועניין במיזם, לכן היה בטוח שמגיעים לו אחוזים מהרווחים שהניב המיזם. כאשר דיבר על כך עם הנתבע, גילה להפתעתו שלא כך האחרון רואה את הדברים, שכן לדעתו של האחרון, עזרתו של התובע נבעה מעצם הקשר החברי שנרקם בין השניים, ולא דובר על תמורה כלשהיא, לא כל שכן, שותפות. עקב אי ההסכמה בעניין זה, יחסי החברות עלו על שרטון והצדדים הגיעו אל דלתות בית המשפט.
בפני בית המשפט עמדה השאלה האם הצדדים שותפים במיזם או שכל פועלו של התובע הייתה עזרה חברית, הא ותו לא.
היות ובין הצדדים לא נחתם הסכם שותפות אשר הגדיר את חלקו של כל אחד (אם בכלל) במיזם, ביהמ"ש נדרש ליתן פרשנות להתנהגות הצדדים – האם לפי התנהגות הצדדים ניתן להכיר בכך שהצדדים אכן היו שותפים עסקיים לכל דבר ועניין.
ביהמ"ש נדרש לבחון האם השתכלל בין הצדדים הסכם שותפות בדרך אחרת, אם בע"פ ואם בהתנהגות, בבואו לבחון האם השתכלל הסכם שותפות בין צדדים, ביהמ"ש נותן את הדעת הן לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-19733, והן לפקודת השותפויות [נוסח חדש] תשל"ה- 1975 (להלן: "פקודת השותפויות").
להבדיל מחוזה הנעשה בין צדדים בכתב, בו ללשון החוזה מקום מרכזי וחשוב בפרשנותו, כאשר מונחת בפני בית המשפט טענה לחוזה שנעשה בע"פ או בהתנהגות, על בית המשפט להתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים בהתאם לנסיבות העניין.
כדי להוכיח קיומם של יחסי שותפות, כמשמעם בפקודת השותפויות, על הטוען לשותפות להראות כי מהתנהגותם החיצונית של הצדדים נלמדת כוונה להיות שותפים, טענה אשר קשה מאד להוכיח בלשון המעטה.
לאור האמור, הפסיקה קבעה קווים מנחים לאורם ניתן לבחון האם אכן התקיימה שותפות בין הצדדים, שכן אין מבחן בודד על פיו ניתן לקבוע אם מערכת יחסים עולה כדי שותפות כמשמעה בפקודת השותפויות, ובפסקי הדין השונים ניתן למצוא סימני היכר שונים שיכולים להטות את הכף לכאן או לכאן.
אם כן, על הטוען לשותפות להראות (בין היתר), כי הצדדים הוצגו לציבור הרחב כשותפים, כי השתתפו בניהול העסק, כי השתתפו בחזקה של נכסי העסק, קיום זכות קבלת החלטות באופן שווה, והשתתפות ברווחי העסק ובהפסדיו.
שאלת קיומה של שותפות הינה שאלה המערבת עובדה ומשפט, אך גם נסיבות … בית המשפט בוחן את התשתית העובדתית שהונחה בפניו ומכלול הראיות המצביע על קיומה של שותפות, ואת השאלה המשפטית הנגזרת ממנה. יש לזכור כי הנטל להוכיח את קיומה של השותפות מוטל על הטוען לה.
על הצד הטוען לקיומה של שותפות מוטל הנטל הראייתי להוכחת קיומו של הסכם שותפות, על כל המשתמע מכך, הוכחת ההצעה, הוכחת הקיבול, הוכחת ההתנהגות שממנה ניתן ללמוד באופן סביר, בהתאם למבחנים האובייקטיביים שפורטו לעיל, כי זו הייתה הכוונה המשותפת של הצדדים.
בעניין פרחי נקבע כדלקמן:
"אכן נעשו פעולות על ידי התובע, (מבלי להידרש בשלב זה להיקף הפעולות שנעשו), בשיתוף פעולה עם הנתבע לקידום המיזם. עם זאת, אין די בביצוע פעולות כאלו או אחרות להוכחת הסכם שותפות, אלא על התובע להראות כי הפעולות נעשו על בסיס הסכמה מפורשת או משתמעת לקיומה של שותפות".
(ההדגשות אינן במקור ט.ר.)
אם כן, לאור כל המקובץ לעיל, כאשר על הפרק מיזם חדש, ישנה חשיבות רבה לאין שיעור לעריכת הסכם מקיף אשר יגדיר בצורה ברורה וחד משמעית את תפקידו וחלקו של כל שותף, וכמו כן חשוב שהסכם זה ידע לצפות פני עתיד. לכן, חשוב לפנות לעורך דין בעל ידע וניסיון בתחום, על מנת להיוועץ וללוות את התהליך. הסכם מסודר הינו אבן דרך של ממש בכל עסק ומיזם.