לעיתים, זו גם אופציה מועדפת על ידי המוכר. גם מבחינת קיצור התהליכים במשא ומתן מול הרוכש ופישוט התהליך, וגם מאחר ולעיתים מדובר בחברה שיש לה הפסדים צבורים חשבונאית, שמהווים סוג של "נכס", בו המוכר יכול לעשות שימוש במסגרת פעילות עיסקית אחרת בהמשך הדרך (כפוף ומומלץ לאחר היוועצות עם רואה חשבון מנוסה בתחום).
מבחינת התהליך, חשוב מאוד שהמוכר יציג לרוכש הפוטנציאלי את הפעילות העיסקית על בוריה, לרבת התחייבויות שוטפות (כגון דמי שכירת, וכיו"ב) ויוודא שהרוכש מבין ומכיר את הפעילות העיסקית, על מנת שלאחר סיום העיסקה, המוכר מרגיש שאותה פעילות או עסק היא נחלת העבר מבחינתו (בהנחה שקביל את התמורה), והרוכש לא יבוא אליו בטענות בדיעבד. כך, מאותה נקו' שמוסכמת בין הצדדים, וכנגד קבלת מלוא התמורה, המוכר מכר את הפעילות העיסקית, וזו תופעל על ידי הרוכש מאותו מקום ממש, או ממקום אחר (מאוד תלוי באופי העסק והאינטרסים של הרוכש), באמצעות יישות משפטית חדשה נפרדת ועצמאית, כשלמוכר לא תהא עוד כל התחייבות כספית או בכלל הנובעת מהפעילות העיסקית, לאחר אותה נקודת זמן.
כמובן שבהסכם מעבר לתנאים המסחריים (מחיר התמורה, ותנאי תשלום) והקפדה על כך שללא השלמת מלוא התמורה, הבעלות בפעילות העיסקית אינה מועברת, חשוב גם להקפיד, להגדיר בדיוק מה הם הנכסים המועברים.
עוד נקודה שחשוב לתת לגביה את הדעת, היא באם לייחס חלק מהתמורה, למוניטין שכלול בעסק הנמכר (ככל שיש לו מוניטין), כך שמבחינת המוכר, ייתכן וזה יפחית את תשלומי המס שיחולו, אם יחולו, על עיסקה כזו (ושוב, כדאי להתייעץ עם רואה חשבון מנוסה בעל רקע רלוונטי).
מנקודת המבט של המוכר, יש להניח כי הרוכש יבקש להוסיף בהסכם, סעיף של אי תחרות, ועל יש לשאוף כי סעיף ההגבלה שנוטל על עצמו המוכר כאמור, מבחינת פעילות עיסקית עתידית, יהיה מוגבל ככל הניתן, הן מבחינת הגדרה, הן מבחינת אזור טריטוריאלי והן מבחינת פרק הזמן, כך שלא תימנע מהמוכר האפשרות להתפרנס בכבוד בעתיד.
בכל מקרה, חשוב להכיר בכך כי אין משא ומתן אחד דומה למשנהו, וכל מקרה לגופו, ולכל עיסקה "נתפרת" חליפה ייעודית ולעיתים יש אילוצים. לכן מומלץ להיוועץ עם עורך דין בעל רקע מתאים וניסיון מוכח שיוכל להקפיד על הדברים ולהתעקש על הדברים החשובים, ולהימנע ממצב בו חלילה המוכר יישאר ללא הפעילות העיסקית ועם הרבה פחות כסף משסבר …