כך למשל, הסכם בין שתי חברות מסחריות שאחת מקום מושבה ביוקנעם והשניה בת"א, אז לשאלה אם וכיצד תתברר המחלוקת (בבימ"ש או בבוררות) ובאיזה מקום, קרי סמכות השיפוט האם זו תהיה לבימ"ש המוסמך בעיר ת"א או בחיפה, במקרה כאמור, יש חשיבות, אך לא מהותית. במיוחד במציאות של היום, בהן אמצעי התחבורה הינם נוחים ונגישים.
אולם, כשמדובר בחוזה בין לאומי, לסמכות הדין ולמקום השיפוט שנקבע בהסכם לדיון והכרעה במחלוקות, נודעת חשיבות רבה, ולפעמים אלה יכלים לקבוע את התוצאה מראש … במה דברים אמורים ?
ניקח לדוגמה הסכם בין תאגיד ישראל לתאגיד אמריקאי שמקום מושבו בחוף המערבי של ארה"ב, בקליפורניה. היה ונקבע בהסכם כי סמכות השיפוט תהיה הדין האמריקאי וחוקי מדינת קליפורניה, וכי סמכות השיפוט הבלעדית תהיה לבימ"ש המוסמך בקליפורניה, ייווצר מצב בו לעיתים רחוקות, יהיה "משתלם" או כדאי לחברה הישראלית, לנהל הליך משפטי כנגד הצד השני להסכם. במקרה כאמור, עמדת החולשה של החברה הישראלית, תהפוך אותה ל"צד החלש" במהלך חיי ההסכם, ותכפה עליה מציאות, שלמעשה עלולה לגרום לה לנזקים כספיים.
מניסיוננו הרבה פעמים חברות בהסכמים בינלאומיים, מסתכלים על שורת הרווח, ולכן לעיתים מתמקדים, בהתחייבויות ההדדיות, וחשוב להם לעגן את התנאים המסחריים שהוסכמו, קרי גובה התמורה, ותנאי התשלום, ופחות מקפידים להתייחס לסוגיות שנראות טכניות בעיקרן כמקום השיפוט והדין החל.
איזה דין חל ומקום השיפוט נתפסים כדברים טכניים בלבד, ולעיתים נוטים לא להתעקש על כך. זו טעות גדולה. לעיתים הטעות מתגלה בצורה מאוחרת, ואז המצב הקיים, בו חברה ישראלית בדוגמה האמורה לעיל צריכה לנהל הליך שמעצם טיבעו וטיבו הוא ארוך ויקר גם מוץ לגבולות המדינה, במדינת קליפורניה ולפי הדין המקומי, רק מעצימה את הסיכון, שכן מדובר בהליך ארוך ויקר, שאין וודאות בצידו, ודורש תשומות רבות של אנרגיות ומשאבים, דבר שלעיתים מעקר מתוכן את הרצון לעמוד על זכויות מוצדקות מבחינת הליך מול תועלת. כך למשל, אם הצד שני בדוגמה האמורה לעיל, מסב נזק נטען של כמה מאות אלפי דולרים, אך העלות של ניהול הליך כזה במדינה זרה לפי דין זר, עלולה גם היא לעלות סכום משמעותי של כמה מאות אלפי דולרים, שלא לדבר על התשומות הכרוכות בנסיעות לדיונים וכיו"ב.
לכן, במקרים המתאימים חשוב מאוד להתעקש ולהקפיד בהסכמים בין לאומיים על סוגייה זו, וגם אם יכולת המיקוח אינה זהה, יש למצוא נקודת איזון שתוציא את שני הצדדים מ"אזור הנוחות" כך למשל, לקבוע סמכות שיפוט במקרה של מחלוקת לטריבונל אלטרנטיבי (כגון מוסד לבוררות או גישור בינ"ל) במדינה אחרת שנמצאת בטווח שבין שני המדינות עם סמכות שיפוט בלעדית. אם נסתכל על הדוגמה של התקשרות בין חברה ישראלית לחברה אמריקאית, ניתן לקבוע כי מחלוקות בין הצדדים יידונו ויוכרעו במוסד לגישור בינ"ל בלונדון אנגליה. הסכמה כזו, גורמת לשני הצדדים "חוסר כדאיות" ומוטיבצית יתר, להביא להכרעת צד שלישי את המחלוקות ביניהם …
אם כן, גם בהסכמים בין לאומיים, כדאי לפעול בצורה זהירה ושקולה ולקחת בחשבון שיקולים מעבר לשורת הרווח במהלך חיי ההסכם, אלא יש להסתכל גם על התסריט הפחות אופטימי וכן לקחת בחשבון מצב של מחלוקות בין הצדדים, וצורך בדיון והכרעה בהם. היוועצות בעורך דין בעל ניסיון מוכח ורקע בתחום, יכול לסייע לנטר את הסיכונים והרגישויות ולעמוד על הדברים החשובים ולמצוא את הפתרונות שגם אם לא מושלמים, אלה פתרונות שכולם לחיות איתם בשלום, ולא יעמידו צד זה או אחר, בעמדת נחיתות מובנית וברורה.