לעתים ישנה האפשרות לביטול עצמי ולעתים יש צורך לפנות לבית המשפט בבקשה לביטול החוזה.
עילות הטעות וההטעיה (ס' 14 ו-15 לחוק) הנן חלק מעילות אלה אשר פותחות פתח לביטולו של החוזה.
יחד עם זאת, ס' 14(ד) לחוק מצמצם את התחולה של עילות הטעות וההטעיה באופן שלא תחולנה על "טעות בכדאיות העסקה". טעות מסוג זה אינה מקנה זכות ביטול.
עניין זה בא לידי ביטוי בתא (ראשל"צ) 21152-12-11 גד בן נאים נ' מאיה חן שם נקבע:
"התובעים לא הפרו את הסכם המכר, שכן גילו את דבר קיומה של חריגת בניה, וזו הייתה ידועה לנתבעים. אשר על כן, התביעה-שכנגד נדחית. ממילא יש להוסיף ולדחות את הודעת צד ג' שהנתבעים-שכנגד הגישו כנגד עו"ד גניש."
עוד צוין:
"כפי שהוסבר לעיל, הנתבעים ידעו על חריגת הבניה ועל הצורך בהכשרתה. היה עליהם להערך מראש עם אמצעים כספיים שיאפשרו להם לעמוד בהתחייבויותיהם לפי ההסכם. נוכח המידע הגלוי בדבר חריגת הבניה, הנתבעים אינם רשאים לגלגל על התובעים את הקושי בו נתקלו בעניין ההלוואה מהבנק. טענתם בנקודה זו אינה אלא טענה לטעות בכדאיות העסקה, ואין בה, כידוע, כדי לשכלל הגנה תקפה מפני קיום החוזה (סעיף 14(ד) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973; וראו: דניאל פרידמן ונילי כהן, חוזים כרך ב', בס' 14.60)."
מפסק דין זה עולה כי כאשר מדובר בפרט שהקונה ידע או שהיה עליו לדעת לגביו, אזי, ייתכן כי מצב זה יוכר כטעות בכדאיות העסקה גרידא ולא כעילה שלגביה יש זכות מוקנית לביטול החוזה.