בפסקי דין רבים, העבירות על חוקי התיכנון והבנייה, מוגדרים כ"מכת מדינה" ממש, ובימ"ש ברוב המקרים פועלים באופן נוקשה כנגד אותם "עבריינים".
האם סחבת ושיהוי מצד הרשויות יכולה לשמש כעילה לביטול או התחשבות בעבירה על חוקי התיכנון הבניה ?
אותם נאשמים, נוהגים להעלות טענות מטענות שונות, ואחת הטענות הנפוצות, היא גילגול האחריות לפיתחן של הרשויות, באשר הן יוצרות את המצב הבלתי אפשרי מבחינת האזרח, והופכות אותו, לכאורה, ל"בן ערובה" או עבריין בעל כורחו ועל כן, נטען יש לזכותו מכתב האישום או לכל הפחות, להתחשב בכך.
מאחר ובתוך עמנו אנו חיים, הרבה פעמים, אנו מכירים בכך, שהרשויות מציבות אותנו בפני מצבים בלתי אפשריים, ולכאורה "מאלצות" אותנו לעבור על החוק, ונשאלת השאלה אם וכאשר, יתפסו את העבריין, כיצד ינהגו בו באותן הנסיבות.
לאחרונה התפרסם בבית המשפט העליון פסק דין הדן בנסיבות דומות, שראוי ליתן לו דגש ולקחת אותו בחשבון, כאשר אזרח מחליט ליצור מציאות בשטח, לאור הסחבת שנוקטת הרשות, מתוך הנחה שאם וכאשר יינקטו כנגדו הליכים, הוא יימצא אוזן קשבת .. האומנם ?!
הבעת דעתו של בית המשפט העליון
המדובר בתיק רע"פ 2885/08 הועדה המקומית לתיכנון ובניה תל אביב-יפו נ' מוסא דכה.
במקרה המתואר בפסק הדין, הנאשם בנה קומה, כלומר דירה, על גג בית הוריו בשנת 2001. הוועדה המקומית תל אביב – יפו, עסקה מזה זמן רב בהכנת תכנית פינוי-בינוי לאזור בו נמצא בית הוריו של הנאשם, וב- 1996 אושרה תכנית לעניין זה. בנסיבות אלה, הוועדה המקומית שם לא דנה החל מאותה עת, בבקשות שהוגשו לקבלת היתרי בניה במקום.
כשבית המשפט המחוזי דן בעניין, נקבע בפסק דינו, כי הקפאת מצב תכנוני במהלך הליכי תכנון יכולה שתעשה לזמן סביר בלבד, ואם חורגת הרשות מכך, אין מקום לביצוע צווי הריסה.
עוד נקבע, בפסק הדין כי הסדר הטיעון שנערך עם הנאשם, נעשה מתוך הנחה כי תוך שנתיים תעמוד ותיכון תכנית פינוי-בינוי, והנאשם יוכל לנסות למנוע את ההריסה על ידי בקשת היתר. בנסיבות אלה, משלא הושלמה הכנת התכנית, הריסת הבניה הלא חוקית כמוה כביטול הסדר הטיעון עם הנאשם. ברור כי מסקנה כאמור, מיטיבה מאוד עם הנאשם, מן הסתם, ואכן עולה בקנה אחד עם תחושת ההגיון והצדק של רוב האזרחים, שמצויים בסיטואציה דומה.
אולם, הוועדה המקומית לתיכנון ובניה תל אביב-יפו לא השלימה עם ההכרעה כאמור, והגישה ערעור על הכרעתו של בימ"ש המחוזי בעניין כאמור.
בית המשפט העליון דן בעניין (בהרכב השופטים א' רובינשטיין, א' לוי וי' דנציגר), תוך שמנתח את הסוגייה מנקודת מבט רחבה, ובסופו של יום קבל את הערעור של הוועדה המקומית כאמור.
בית המשפט הביע דעתו, כי אכן מצב של גרירת רגליים בביצוען של תכניות, כמו במקרה האמור, הוא רעה חולה, אך אין מרפאים רעה חולה ברעה חולה לא פחות. מאחר ופסק דינו של בית המשפט המחוזי, פותח פתח להפקרות, בבחינת "איש הישר בעיניו יעשה".
הדין העולה מפסק הדין עלול לחול בכל מקום שבו בשל קשיי תכנון כאלה או אחרים אין היתר בניה, וניתן איפוא לבנות "זמנית" שלא כדין, "עד שירחיב" – תוצאה שלא ניתן לה גושפנקא.
בית המשפט חזר על הדברים בדבר הצורך להיאבק בעבירות של בנייה בלתי חוקית, שזה מכבר הוכרו על ידי בימ"ש כ"מכת מדינה".
יתרה מכך, בפסק דינו, בימ"ש העליון הביע חשש מהשלכות הרוחב, שעלולות להיווצר לפסיקה כאמור של בימ"ש המחוזי. חומרת הדברים מקבלת משנה תוקף, שעה שבכל יום ממשיך הנאשם לעבור עבירות בנסיבות שנוצרו.
בסופו של דבר, עם כל הצער וההבנה, תוך שמאזן כאמור בין האינטרסים השונים, הגיע בימ"ש למסקנה כי בנסיבות כאמור, ובנסיבות דומות אחרות, אין לבעל נכס זכות מוקנית להיתר בניה בהיעדר תב"ע המאפשרת זאת.
מהם הכלים העומדים לרשות האזרח אל מול הרשות במקרה של סחבת בהליכי תיכנון ?
הנה כי כן, נשאלת השאלה, אילו כלים עומדים בכל זאת בפני האזרח כאשר מצד אחד בשל בעיות הקשורות בדיני התכנון והבניה נמנע ממנו לקבל היתר לבנות בקניינו, ומצד שני אינו רוצה לפעול שלא כדין? בימ"ש הביע דעתו בעניין זה, וענה כי התשובה לכך מתמצית בפניות ועתירות אינדיבידואליות מצד אחד ובאמצעות יצירת לחץ ציבורי באמצעות סיוע מאמצעי התקשורת, חברי מועצה עיר, חברי כנסת. כלומר, נדרשת פעולה משולבת (אף תוך פניה לגוף כ"מבקר המדינה" בעניין), מתוך הנחה שזו בסופו של דבר תביא את הרשויות לנקוט בפעולות כלשהן ולקדם תוכניות …
בהקשר זה, לטעמנו, בימ"ש הביע דעתו במגבלות הקיימות, שמן הסתם מוטלות עליו ומצופות ממנו, אך ספק אם אלה אכן יסייעו.
בכל מקרה, בנסיבות הקיימות, לפחות על האזרח לדעת ולהכיר בכך, כי אלה הכלים שעומדים לרשותו בבואו לעמוד על זכויותיו כאזרח השומר חוק ובעלים של קניין במדינת ישראל.
לכן מומלץ, כי האזרח יפנה מראש ולא בדיעבד לייעוץ מיקצועי בעניין, ויפנים, כי קביעת עובדות בשטח, על אף סחבת אצל הרשויות וגורמים שאינם תלויים בו, לא בהכרח יזכו לאוזן קשובה בבית המשפט, אם וכאשר יועמד לדין, דבר שעלול להסב רק נזק גדול עוד יותר, בשל צוי הריסה של הנבנה ללא היתר, קנסות וכיו"ב..
הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.